התפתחות אישית, רפואה הוליסטית
החיים כדרך - הדרך לחיים!
דרך למודעות עצמית
מדורי האתר
החלפת גגות רעפים, פינוי אסבסט שירותי טקסט ותסריטאות קלאב הוטל אילת עוצמת הרכות מים חיים
   טאי-צ'י דף הבית   »   טאי-צ'י צ'ואן   »   אמנויות לחימה - מאמרים   »   אלדן פרידמן - האלכימיה של האימון 2

האלכימיה של האימון - פרק 2
שלבים באלכימיה

מאת אלדן פרידמן
אלכימיה: מדעני ימי הביניים נקראו אלכימאים. מטרת האלכימאים הייתה להפוך מתכת פשוטה לזהב, ע"י עירוב של מתכת פשוטה עם חומר מיתולוגי בשם :"אבן החכמים."

1. האומנות כלחימה
2. האומנות כספורט
3. אומנות כאמנות
4. מיתתו של הלוחם
5. בואו של המרפא
6. תלמיד של החיים.- האומנות כחלון ראווה לחיים
7. ההשלמה :אומנות ללא אומנות, ציור ללא מכחול.

1. האומנות כלחימה
אצל רוב האנשים הניגשים ללמוד תחום כזה או אחר באומנות לחימה, נוצרת בצורה כמעט מיידית שאלה: "למה תנועה מסוימת משמשת?"
החיפוש אחר הפרקטיקה ואחר יכולת ניצול האומנות למקרה שיקרה משהו, חס וחלילה, היא בראש מעייניו של התלמיד הממוצע.

התלמיד ניגש מחשש כלשהו, מעימות חיצוני עם המציאות ומרגיש כי עליו לרכוש כלים להגנה עצמית.
בבתי ספר שמאפשרים זאת יש לתלמיד אף אפשרות להתחיל, כמעט מייד עם כניסתו לבית הספר, קרבות או תרגילי מגע באופן פתוח וחזק.
התחושה הראשונית שמקבלים במקום כזה, היא שמה שחשוב זה הניצחון. עם אימונים כאלו ניתן להפוך לחזק וקשוח די מהר, ובכלל - חושב התלמיד- מדוע לבזבז זמן על תבניות או קאטות ושאר תרגילי אסטטיקה לא נחוצים, אשר אינם תורמים דבר ליכולת הממשית באותו רגע בקרב, שהרי הכול נמדד באם זה פרקטי או לא…

גישה זו למרות שאין רע בה - מפני שהכול בבחינת תפיסתו האישית של התלמיד את חייו והשקפותיו - יוצרת לתלמיד בעיה ממש קשה לפתרון.
ככול שהתלמיד משקיע יותר ברצון לנצח כול יריב אפשרי וברצון לגבור על אתגרים חיצוניים, כך הופך הוא יותר ויותר לקורבן העצמי של עצמו.
שקט וביטחון לא יבואו אל לבו, ומנוח ורגיעה לא יהיו מנת חלקו.

התלמיד מבין אט, אט כי תמיד יש מישהו יותר חזק, להתייצב מולו ושבסה"כ הוא מתעלל ומאמלל את עצמו, מבלי שאף אחד יעשה לו שום דבר. הוא הפך לאויב מס' 1 של עצמו!

למרות שמטרתו של התלמיד היא להביא את עצמו למצב של שליטה מסוימת במציאות חייו, הוא מוצא את עצמו מתרחק ממנה יותר ויותר, מפני שהביטחון, אותו שואף לגדל ולפתח – חור גדול נקוב בו.
החור הוא הידיעה כי עם עצמו עדיין לא התעמת. את עצמו לא ניצח. את מקור הפחד עוד לא גילה.
בסה"כ הוא מפחד.
אין שום חשיבות לכמה עוצמתית נראית חבטתו, וכמה אסתטית בעיטתו, הוא עדיין בשלב רכישת הכלים לקרב. שלב האביר המתחמש.

2. האומנות כספורט
כאשר אומנות לחימה הופכת לספורט, הרי זו דרך לנסות להביא את היכולות והמטרות לידי מדידה.
ומדוע צריך מדידה? - ניתן לשאול.
אולי מפני שאנשים רוצים למדוד את גבול יכולתם ואולי זה איזה שהוא יצר קדום של תחרותיות טבעית.
על כול פנים, אין הבדל רב בין אומנות לחימתית לאומנות ספורטיבית, למעט חוקים ומגבלות (אשר נועדו לקרבות) על מנת להבטיח זרזיף של ציביליזציה, במקום מרחץ דמים.

רבים מהמתאמנים רוצים לנסות את הכלים שרכשו, אולם אינם חפצים לצאת החוצה לרחוב ולהסתבך, על כן הם מנסים באופן תרבותי יותר לראות, היכן הם ממוקמים בסולם ההיררכיה הספורטאית.
על ידי ספורט ניתן לקבע חוקים, אשר יכולים להראות את כישורי התלמיד בתבניות, באסתטיקה, יכולת לחימתית, והפגנת רוח לחימה.

באזור זה, התלמיד אשר מתחרה קבוע, הופך מעודן יותר, מחושב ,שולט באימפולסים טבעיים לנהוג באגרסיביות מיידית כתגובה, וכן לומד לרכוש כבוד הדדי לאחוות הלוחמים והיריבים.
למרות העידון, מוכרח התלמיד לראות את יריביו כאויבים והרצון לניצחון הופך אט, אט קשה יותר מפאת גיל, ויכולת אשר אינם משתפרים.

ישנה גם נקודה נוספת, והיא תחושת ההישגיות אשר מפסיקה לגרום הנאה כבעבר.
רבים נשארים בתוך המסגרת התחרותית וממירים את התחרות האישית באימון אחרים לאותה מטרה.
למרות הניצחונות וההפסדים, למרות המאמצים הבלתי נלאים של המתאמן ,מתחיל להופיע גרעין של חוסר מיצוי, תחושה של "לעולם אין זה מספיק".

הלוחם המנוסה נלחץ, מעלה את רמת הפעילות, מערים עוד דרישות על עצמו, מנסה להרים את רף הקושי.
אולי צריך סף ריגוש יותר גבוה?, אולי שינוי בתוכנית האימונים?
זה הוא קולה השקט של הרוח האומר לו - תנוח, אין לאן ללכת יותר. אני רוצה יותר. מה שאתה מחפש לא נמצא כאן.

הקול אינו חזק ואינו צעקני, אולם אי אפשר להתעלם ממנו. סופו של דבר זה הוא קולה של תמצית הישות האנושית. האביר חמוש כולו מכף רגל ועד ראש, מביט אנה ואנה וממרחקי האופק לא נראה אף יריב העונה על הצורך.
האביר משליך את כליו לקרקע ,מביט בשריונו בפעם האחרונה והולך לכיוון ההתבודדות.
זמן הנזיר הגיע.

3. האומנות כאמנות
התלמיד הבין כי אין בעולם החיצוני עוד דבר אשר יכול להמשיך ולפתח את כישוריו ולתת מענה לחיפושיו אחר שלוות נפש.
הפעם הוא פונה למקום היחיד שנותר לו: השיפוץ הפנימי.
יש והוא יכול להיתקל בדרכו במורים שונים, אשר יראו לו כיצד להיכנס פנימה לעולם שלם של חיבוטים, חיפושים בלתי נפסקים אחר אסתטיות מושלמת, ושינוי האופי וההתנהגות כנגד גדול המרדנים: האגו.

האומנות הופכת לאמנות, כלי עבודה וליטוש יומיומי, לשיפוץ תנועות בעלות כוחנות יתר. כלי המספר לך מיום ליום עד כמה קטן ומזערי הנך יחסית לכול הדברים.
עד כמה זמנית היא ההנאה מהתנועה, וכיצד האומנות היא רק חלק קטן ממרקם חייך, למרות שהנך משקיע כה הרבה בה.

עם הזמן כוחנות הופכת לצניעות, וידע לבורות.
יום אחר יום משקיע התלמיד עבודה בהבנת הנסתר שבין התנועות. לומד לחסוך באנרגיה, לחסוך בתנועה, לחסוך ברגש.
מאמציו של התלמיד מביאים אותו לרמה אחרת של האומנות, מקום בו יריביו אינם יכולים להשיגו עוד, הוא שורה בממלכת החיפוש והפעם הלחימה היא עם עצמו בלבד.
הנזיר שוקע בהתבוננות פנימית, מחפש את מקום התורפה הפנימי, את נקודת הלחץ שבה הופכים מורך לב לאומץ ,תבונה לנחישות, וכוח לעצמה.

אך לא יעזרו כל חיפושים אלו, כי עדיין שלב הלחימה לא נגמר, עדיין יש רצון עז להתגבר, לחפש, לנצח כל נקודת חולשה פנימית.

4. מיתתו של הלוחם
הנזיר עוזב את מקום ההתבודדות, אין בדרך זו עוד מוצא, הפעם כבר אין לאן ללכת, אין ממי ללמוד תובנות חשובות בקשר לצורות סבוכות, של תבניות, נמאס מטכניקות סודיות ונמאס מהניסיון להתגבר על העולם.
דרכו של הלוחם היא דרך הפיצוח, ישנה מציאות ובדרך כלל היא קשה, טבעו של הלוחם הוא לעשות הכול על מנת לעבור אותה ולהסתדר עמה.

בשלב זה התלמיד עומד על צומת דרכים :דרך אחת אומרת לעזוב אחת ולתמיד את החיפוש כי נדמה שאין תכלית וקץ לו.
דרך שנייה אומרת, נסה לקבל את השינויים, הפסק לנסות לשנות דברים, העולם ימשיך להסתובב, גם מבלי שתדחוף אותו.

החלק הלוחם האחרון שבאופיו, מתמוטט והוא מקבל על עצמו את אומנות קבלה העצמית.
דרך חתחתים אשר הפילה קשים וטובים בדרך.
על מנת ללמוד אומנות נעלה זו, חייב התלמיד ללמוד אומנות אחרת לפניה, אומנות קבלת אחריות על כל אשר קורה בחייו.

לפני שניגשים לתקן משהו יש לדעת ממה הוא מורכב.
לתלמיד מתחוור כי הוא למעשה מעולם לא בדק , מדוע היה חשוב לו כל כך מסע חיפוש זה.
סיבת הסיבות, התחלת כל האימונים. הדרך הקודמת הגיע לקיצה.

תחושה של ריקנות עוטפת את התלמיד, מקום בו נגמרות כל התשובות.
מקום בו הידיעה ששום כוח בעולם, לא יכול לתקן את אשר בורחים ממנו.
הסיבה לצורך בעימות, הסיבה לצורך באסתטיקה, הצורך בשינוי ושליטה. מקום שבו הדרך מובילה להסכמה והשלמה.

5. בואו של המרפא (The Healer)
המרפא הוא השלב שבו התלמיד חייב לעשות את הקשה מכול: לקבל את עצמו כפי שהוא.

כל רגע של כעס וחוסר הסכמה בחייו נבע ממקום אחד: שיפוטיות.
השיפוטיות, היא זו שהעמידה אותו שנים על גבי שנים עם הפנים מול המראה והראתה לו עד כמה יחסי הוא כלפי הכול, עד כמה קטן, עד כמה הוא חלש, עד כמה הוא מפחד.

בשלב המרפא, לומד התלמיד להתבונן בכול חלק "מכוער" שנדמה שיש לו בנפשו, ולומד לקבל אותו כפי שהוא. ללא משוא פנים וללא פחד.
מבחינת האימון, התלמיד מפסיק לחשוש "לקבל מכות" מחבריו לאימון, ולהפך, מנסה לקבל את "כישלונותיו" באימון באהבה, ע"י הבנה כי כול צעד שיש בו נפילה, יש בו משום קידום האישיות למטרותיה.

אימון התבניות הופך מרוכך יותר ויותר ומתמלא באינטואיציה אישית לגבי איכות התנועה, ותפקידיה, או שימושיה.

המרפא אינו ההפך של הלוחם, הוא גם אינו צדו האחר.
המרפא הוא צד משלים, או המשכיות הלוחם. זהו הצד הרך יותר, המגלה בפני הנחוש ללמוד ולדעת - את כוחה המרפא של האהבה. הכוח האולטימטיבי והיחיד מכולם.

אם לפנים, היה התלמיד מתעצבן, כועס או ממורמר על זוטות בהקשרים שונים לאימון, כעת הוא לומד את מקור הרוגז, ותחילת הבעיה.
בשלב זה, אנו לומדים שלכול דבר יש סיבה ועל ידי חידוד האינטואיציה ניתן להגיע למקור הסיבות.

באימוני "PUSH HANDS" ,התלמיד לומד לקבל יותר ויותר את היריב ,ולהיות קשוב למקור חוסר שיווי המשקל העצמי ושל אחרים. הוא לומד לקבל על עצמו לחצים חיצוניים ועדיין לא להתמוטט מהשפעתם עליו, אלא להפך, לנסות ולנטרל את הלחץ החיצוני על ידי הסבתו למקום אחר.
באימונים אלו, התלמיד לומד לנתק את עצמו ממקור הלחץ, הלחץ הופך לפתע למצב ולא לבעיה אישית.

התגובה האימפולסיבית להגיב מוחלפת ביכולת בחירה.
הבחירה להגיב בזמן הרצוי לי ובמקום הנוח לי.
עם יכולת הבחירה האדם מתמלא בחיבה והערכה לצד הנגדי, מפני שהוא מבין, שהצד השני נמצא שם בשביל לעזור לו, לקדם את עצמו.
כפי שנכתב: "עזר כנגדו".

6. תלמיד של החיים – האומנות כחלון ראווה לחיים
לאחר הלקחים המושגים אט, אט לגבי יכולת הלמידה מטעויות, התלמיד מתחיל לשים לב כי בכול שעור באולם האימונים, ישנה משום סמליות לאופי ההתנהגות מחוץ לשיעור.
כאשר משהו בתוך השיעור מציק או מפריע בצורה סיסטמאתית, כדאי לשים לב האם אותה הבעיה מופיעה בצורות שונות בחיים מחוץ לשיעור.
לרוב, אופיו של התלמיד יבלוט החוצה לאחר ההיתקלות בקושי הראשון.
תלמיד המחפש "חיים קלים", כנראה יעזוב לאחר מס' שיעורים, או חודשים.

תלמיד אשר מחפש נאמנה, לא ייבהל או יישבר מגערותיו של המורה, אלא ינסה לאמצן ללבו באהבה, מפני שהוא יודע ,שלמרות הקול הנוזף, יש מאחורי כן כוונה טובה וחיובית להביא את התלמיד לידי שינוי פנימי.

מעמד הפחד תופס מקום נרחב וצורות רבות בשלבים רבים בחיי התלמיד, לדוגמא - בזמן עימות חזיתי של מגע חופשי, עם יריב אשר עולה עליו בנתונים פיסיים, או יכולת תנועה טובה משלו.
מה שכול המין האנושי יודע ומתקשה ליישם, היא העובדה כי פחד מתמוסס רק ע"י העימות הישיר עמו.

אין דרך עקיפה או מקוצרת להביס פחד. באולם האימונים ,נוצרות לא פעם סיטואציות אשר בהן התלמיד נקרא לזמן את יכולותיו הנפשיות, על מנת לשים קץ לפחדיו מאדם מסוים, או מהתנהגות מסוימת.
במקומות אחרים, חוסר כבוד לזולת, ניצול מעמד גבוה על רקע דרגות יכולת (חגורות), יכולים לבוא לפני השטח כתכונות הנראות גם במקום העבודה והבית.

במקום זה תפקיד המרפא למגר את צורות ההתנהגות האלו, ע"י הבנה עצמית, קבלה, סלחנות לסביבה וניסיון להשפיע ע"י דוגמא אישית.
התנועות הופכות טבעיות, נינוחות, מקומות החולשה הופכים לנקודות הבנה ומשם לנקודות עוצמה, והתבנית הופכת למקור יצירה ופיתוח.

7. ההשלמה: אומנות ללא אומנות – ציור ללא מכחול
בשלב הבא מפסיק החיפוש, ישנה רק שביעות רצון המתבטאת בכול צעד בחיי התלמיד.
התלמיד מודע למעשיו, להשלכות רגשותיו ומחשבותיו על סביבתו, ועל כן הוא מנסה ליצור מערכות יחסים הבנויות על בסיס הבנה ולא תלות, זכות ולא חובה, נתינה ללא ציפייה לתמורה.

מבחינת אומנות הלחימה אין עוד מקום שאליו צריך להגיע. הוא הנו שלמות היוצרת את עצמה.
אין חשיבות לעד כמה תנועתו אסתטית, או מדויקת, הוא מונחה ע"י אינטואיציה פנימית באשר נכון לו ורק לו.
התבנית וחייו מתמזגים למערכת יחסים מקבילה אשר בה אחד משפיע על השני ואחד משמש חלון ראווה לשני.

האומנות הפכה לחלק אינטגראלי ממנו והוא בתורו חי את אומנותו.
המכחול אבד, בד הקנבס נזרק, השמיים והשדה הם בדי הציור, מערכות היחסים של חייו הפכו למכחולו.

ינואר 2001


על המחבר: אלדן פרידמן - מורה לאומנויות לחימה סיניות בדרגת סיפו. מנחה ומטפל בהתפתחות אישית ועיסקית. eldanf@gmail.com
אתר הבית של אלדן פרידמן: www.waystoflow.com "דרכים לזרימה"

לראש הדף
   טאי-צ'י דף הבית   »   טאי-צ'י צ'ואן   »   אמנויות לחימה - מאמרים   »   אלדן פרידמן - האלכימיה של האימון 2

טאי-צ'י צ'ואן

 אומנויות לחימה אחרות
Russian

Facebook
derech.net@gmail.com       08-8596831     
בנייה וקידום האתר    BinyaNet SEO - קידום אתרים באינטרנט     כל הזכויות שמורות
Valid HTML 4.01 Transitional