התפתחות אישית, רפואה הוליסטית
החיים כדרך - הדרך לחיים!
דרך למודעות עצמית
מדורי האתר
החלפת גגות רעפים, פינוי אסבסט שירותי טקסט ותסריטאות קלאב הוטל אילת עוצמת הרכות מים חיים
   חגים, מועדים דף הבית   »   חגים ומועדים   »   ט"ו בשבט

ט"ו בשבט - ראש השנה לאילנות



כי האדם עץ השדה
מקורו של ט"ו בשבט הנו במשנה, במסכת ראש השנה: "באחד בשבט ראש השנה לאילן דברי בית שמאי. בית הלל אומרים בחמישה עשר בו."

העניין של ראש השנה לאילנות נמצא גם בבני אדם, ככתוב: "כי האדם עץ השדה" (דברים כ').
האדם דומה בכמה מענייניו לאילן. אחד הפרטים הוא: האילן גדל והולך, זה עיקרו של העץ. לפיכך נקרא הוא בשם "צומח", משום שענינו הוא לצמוח. בתחילה אינו אלא גרעין, ולאחר מכן - אילן קטן, ולאחר כך - אילן גדול, ולאחר מכן הוא נושא פירות.
זה אחד הדברים שאדם צריך ללמוד מן האילנות: עליו לצמוח ללא הרף.

עד כמה שהוא טוב היום - יש להתאמץ שמחר יהיה טוב יותר, ומחרתיים אף מזה. וכשישנה התאמצות, קיימת גם ההבטחה של "מסייעין אותו" מלמעלה, שאמנם ילכו ויגדלו מעלה מעלה, עד למידה יתרה מן ההתאמצות.

משיחות הרבי מלובביץ'

לראש הדף
"טו בשבט" - מאת הרב בנימין קרניאל
המשנה בתחילת מסכת 'ראש השנה' קובעת שיום 'ט"ו בשבט' הוא ראש השנה לאילן, כלומר שביום זה ניתן לאילנות הכוח מאת הבורא לצמוח ולהתחדש ואף לתת פירות חדשים.
כידוע לכולנו חגם המרנין של העצים חרג משדות ההדרים וממטעי הזית ופלש אלינו. אנו חוגגים את 'ראש השנה לאילן' באכילת פירות מתוקים, ובנוסף לכך ניתן ביטוי לקשר שלנו לחג בתפילות היום, בכך שאין אומרים תחנון (תפילה שאיננה נאמרת בשבתות ובחגים).

ההסבר לעובדה שאנו חוגגים חג שלכאורה אינו חל עלינו, נעוץ בהשוואה בינינו לבין האילנות. "כי האדם עץ השדה" קובעת התורה, והתלמוד מבאר כי משמעות הפסוק היא לא רק אנלוגיה פואטית אלא דמיון אמיתי שרואה התורה בין העץ לבין האדם הנטוע בעולם, ועל כן גם אנו מציינים את ראש השנה של ידידנו האילנות.

אך את האידיליה הנפלאה הזו מערער הרבי מליובאוויטש בשאלה מעניינת באחד מדברי התורה שנשא לכבוד יום ט"ו בשבט לפני עשרים שנה בדיוק: ההשוואה החביבה שעושה התורה בינינו לבין רעינו נושאי הפרי, לוקה במבט ראשון, בחסר משמעותי ביותר, כשבחייו של האילן יתרון עצום על פני חייו של האדם.
צמיחתו של האדם תמה בגיל מסוים בו הוא משלים את התפתחותו הפיזית, ושארית חייו חולפת בשגרה נטולת התפתחויות, כשהוא נתון באותו מצב בו הפסיק לגדול. אצל עץ העניין שונה לחלוטין, דוגמא לכך אנו מוצאים בטכניקה בה משתמשים לברר את גילו של עץ, כידוע עושים זאת על ידי ספירת הטבעות המסומנות על הגזע, זאת משום שהעץ מיום שהפך מגרעין רקוב לשתיל ירוק ורענן, ועד ליום בו ירקב וימות אינו מפסיק לצמוח, ובכל תקופה חדשה, כששכבתו הישנה מתקלפת, מוסיף על עצמו האילן שיכבה נוספת של גזע רענן.

הבדל נוסף, ואולי משמעותי אף יותר, אנו מוצאים בנוגע לסוגיית הפירות, שם ההשוואה בין האדם לאילן רלוונטית עוד פחות, כשכוח ההולדה אצל האדם מוגבל, ואילו עץ בריא יכול לתת פירות בכל שנות קיומו. הדמיון אם כן, בין חייו הסטטיים של האדם, לעץ השדה הצומח ומביא פירות כל העת, מופרך מעיקרו, לכאורה, והשאלה המתבקשת היא מה הטעם בחגיגת יום שעניינו צמיחה והתחדשות תמידית כשחיינו מסמלים בדיוק את ההיפך?

הרבי עונה, שיש צורך לעשות הבחנה שונה מעט כאשר בוחנים את כוח הצמיחה של אדם. בהיבט הגשמי צמיחתו והתחדשותו של האדם אמנם פוסקת בגיל מסוים, אך אצל אדם המישור הפיזי הוא רק חלק אחד ממרכיבי ישותו. חלקו השני, המטאפיזי, הרוחני, לא רק שהוא קיים, אלא הוא המשמעותי והחשוב מבין שניהם. האדם תלוי בו לא פחות, ואף יותר, מאשר גופו הגשמי.
על חלקו הרוחני של האדם אין לזמן החולף השפעה, ויכולת הצמיחה וההתחדשות שלו אינה נפגמת במאומה. בכל רגע נתון ביכולת האדם להתחדש על ידי הוספה במצוות ומעשים טובים, ואפילו אם לתקופת מה נחלש הוא בעניינים שכאלו, והחל לנבול מעט, ביכולתו לשנות את מצבו הרוחני בצורה דרמטית במחי מעשה טוב 'המצמיח' את חלקו הרוחני ומחדש אותו.

אותו הדבר לגבי כוח ההולדה, לבד מילדיו הביולוגים, ביכולת האדם להצמיח פירות רוחניים למכביר בכל שנות חייו, זאת על ידי שמזכה את רעהו בעשיית מצווה, או מעשה טוב מכל סוג שהוא, עד כדי כך שהתורה מתייחסת לתלמידים הלומדים אצל רבם תורה, כאילו הם בניו. לפי זה מובן בבירור שלמימד הזמן אין שום השפעה על יכולת האדם להביא פירות מרובים ומתוקים לעולם.

מסיבה זו חוגגים אנו את יום ט"ו בשבט, היום בו מעניק הבורא את הכוח להתחדש, לצמוח, ולהוסיף על כל מה שהיה עד עתה ברוחניות, וכשאדם מוסיף ומשפר את הרוחניות שלו, אלוקים מסדר בהתאם גם את ענייניו הגשמיים אליהם הוא נזקק על מנת להתקיים, ואף מעבר לכך.

לראש הדף
כוח ההתחדשות שבכל יהודי
ט"ו בשבט הוא יום של התחדשות הבריאה, וכמו שכל הבריאה מתחדשת כך גם אדם צריך להתחדש ע"י יניקה מהשורשים. אדם צריך להתבונן ולראות כי בכל רגע של חיים מוזרמת אליו חיות חדשה, כל הזמן הוא מתחדש, תאים מתים ובמקומם באים תאים חדשים.

"כי האדם עץ השדה"
ט"ו בשבט הוא ראש השנה לעץ השדה, זמן של התחדשות, בו השרף עולה באילנות, וזרם חדש של חיות נכנס בצומח. אך התחדשות זו אינה נותרת רק אצל הצומח, היא עוברת אל החי ואל האדם, וכך למעשה, הבריאה כולה מתעלה.

כך בעולמנו הקב"ה ברא עולם מופלא, שמיים וארץ וכל צבאם, ואותם הוא מחייה כל רגע ורגע מחדש. כל אלו נועדו לאדם, והוא יכול להסיק שהוא נזר הבריאה, ואם הקב"ה השאיר אותו כאן והעמיד לרשותו את כל היקום - פירושו שיש לו תפקיד!

מה רוצה הקב"ה מאתנו? את ההתמודדות הטבעית. לכן ברא אותנו ואת העולם כולו לרשותנו. אחרי שאמר הקב"ה שהוא אביך קנך הוא עשך ויחננך, אזי מתברר שאותו בורא שיצר אותך, בנה לך את העולם המופלא הזה, הוא ממשיך להפעיל את כל המכונות, כולל המכונה המופלאה שנקראת "אדם". כל מערכת השמיים והארץ, מיליארדי יצורים עומדים דום הכן לשרות האדם.

הגבולות שהציב הקב"ה הם שלמים ומושלמים, ונשאלת השאלה: וכי אפשר לגמול לו במידת הייאוש והעצבות? הרי אם הוא לא היה חפץ בנו - לא היה בורא לנו כזה עולם לשרת אותנו. הוא אבינו וברא את גופנו, אף שאין אנו יודעים מדוע וכיצד הוא פועל…
כל הבריאה כולה, צבא הארץ והשמיים, כל דרגות הבריאה הן למען האדם.

מכל העניינים האלו צריך אדם לשאוב חיזוק רב ושמחה רבה ולעשות הכל בשמחה ובהתחדשות, כמו שאמרו חז"ל "בכל יום יהיו דברי תורה כחדשים בעיניך, כאילו היום ניתנו".
וכמו שפירש הבעש"ט הקדוש את הפסוק "אל תשליכני לעת זקנה" - שהתורה והמצוות לא יהיו בעיניי כדבר שנתיישן ונזדקן כבר, אלא אזכה לקיים רצון הבורא ב"ה בהתחדשות, בכל יום בחיות חדשה ובשמחה רבה".

אצל יהודים בדורות הקודמים ראינו קיום מצוות בבחינת "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים", עם התרגשות כאילו עושים זאת בפעם הראשונה. כך היו מניחים תפילין, נוטלים ארבעה מינים, קוצרים חיטים עבור המצות וכן הלאה.

"ויהי רצון שיושפע עלינו משמי מרומים חיים וברכה למשמרת שלום ועיקר הברכה הוא שנזכה לעשות תמיד נחת רוח ליוצר בראשית, כי מה עוד יש לו לאדם בעולם הזה, אם לא לגרום תענוג ונחת רוח לקב"ה, וכמו שמתפללים "ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך". והקב"ה יפיח בנו תמיד חיות חדשה, שנוכל לעבדו בשמחה רבה." (רבי מטהאש "עבודת עבודה")

(מבוסס על המאמר "כוח ההתחדשות שבכל יהודי" מאת ישראל פולק - "מרווה לצמא" גליון 1640)
לראש הדף
   חגים, מועדים דף הבית   »   חגים ומועדים   »   ט"ו בשבט

ברוח היהדות

פתיח המדור

חגים ומועדים

 חגים ומועדים  
חגים וניגונים 

גשר ליהדות

ניגונים חסידיים

 ניגון חסידי - ניגוני חב"ד  
ניגון חסידי - ניגוני חב 
 סיפורים על ניגונים  
סיפורים על ניגונים 
דיסקים ניגונים 

Facebook
derech.net@gmail.com       08-8596831     
בנייה וקידום האתר    BinyaNet SEO - קידום אתרים באינטרנט     כל הזכויות שמורות
Valid HTML 4.01 Transitional