התפתחות אישית, רפואה הוליסטית
החיים כדרך - הדרך לחיים!
דרך למודעות עצמית
מדורי האתר
החלפת גגות רעפים, פינוי אסבסט שירותי טקסט ותסריטאות קלאב הוטל אילת עוצמת הרכות מים חיים
   לומדים הורות החיים כדרך   »   להיות הורה   »   לומדים הורות   »   איך גורשנו מגן עדן


איך גורשנו מגן עדן

מאת שי אור

יש כאלה שמאמינים שהגירוש מגן עדן הוא אירוע היסטורי.
יש כאלה שמאמינים שזה אירוע נפשי, שהפך למיתוס מעצב של תרבויות.
למעשה חווית הגירוש מגן עדן מתרחשת יום יום במיליוני בתים יפים ויפים פחות בכל העולם.
מי שמגורש זה הילד.
מי שמגרש זה אמא ואבא שלו.
מי שלוקח על עצמו להעלים את העדויות ולהשכיח את האירוע הכל כך מכאיב זה שוב, הילד.

בשונה מסיפור גן עדן של ספר בראשית שבו הכל גלוי ויש סיבה ויש תוצאה, הגירוש האמיתי מתרחש במקום סמוי מן העין.

הילד שהגיע לכאן לגן עדן שבו הוא יודע שהוא מוגן ושהוא יכול לסמוך לחלוטין על הוריו ואז... משאירים אותו לבכות שלושה לילות במיטת הכלוב - בהמלצת המומחה - עד שיתרגל לישון לבד - מגורש.
הילדה שבאה לכאן לגן עדן של הנאה וחושניות ומיניות וכל כך אוהבת לזלול ממתקים ואמא שלה, שסבלה כל חייה מהשמנת יתר מזעיפה פנים וקובעת לה משטר אכילה נוקשה - כדי שלא תהיה שמנה ויצחקו עליה - מגורשת.
הילד שהגיע לכאן לגן עדן שבו הוא נסיך עדין ויפהפה, שיודע שכל מה שמרגיש וכל מה שעושה מיוחד ומופלא, ואבא שלו - כל פעם שחוזר הביתה מאוחר בערב - בוחן אותו על הישגי היום, אטום לחלוטין לרגשותיו העדינים ולרצונותיו האמיתיים ומכניס בו את דחף ההצטיינות האובססיבית - מגורש.
הילדה שהגיעה לכאן, לגן עדן של קירבה ואינטימיות, שהאמינה שאהבה וגילוי לב זה דבר בטוח, שזו הדרך שבה אנשים נפגשים, שהרשתה לעצמה - כמו בגן עדן - להיות חשופה, לבטא את רגשותיה בכל מצב, לאהוב בנדיבות את כל מי שפגשה - ואמא שלה, שאותה אף פעם לא ראתה קרובה ואוהבת עם אבא - שוב ושוב "מחזירה אותה למציאות" מבקשת שלא תצחק יותר מדי, שלא תחבק כל כך חזק, שתתרחק מאנשים מחייכים שהיא לא מכירה, ו"שתיקח את עצמה בידיים " - מגורשת.

בשונה מאדם וחווה שהיו מסוגלים להמשיך ולדבוק באל שברא אותם גם אחרי שפגע בהם כל כך, אין ילד שמסוגל לראות שהוריו פוגעים בו ולהמשיך להאמין שהם אוהבים אותו.
לכן ילד בריא מתגייס כולו כדי להשכיח מעצמו את הפגיעה.
לכן כל ילד שמבקש לשרוד חייב להגן על הוריו מפני עצמו, מפני האמת שחקוקה עמוק בתוכו - אמת הגירוש.
על ידי מחשבות ואמונות שהופכות את הפגיעה שלהם בו לנתפסת, הוא יכול להמשיך ולספר לעצמו שהם אוהבים אותו. הוא מוצא דרך לקרוא לכל מה שהוריו חושבים ועושים - אהבה. זו אהבה בשבילו מכאן והלאה. ברוב המקרים זו תהיה גם האהבה שיחפש עם חברים, עם בת זוג וזו גם תפיסת האהבה שאיתה יגדל את ילדיו.

הילד שבכה לילה אחרי לילה והביט בהוריו והם לא באו, הילד הזה למד לחשוב שהוא פגיע, תמיד פגיע, שבעולם הזה אי אפשר לסמוך על אף אחד וגם למד לדקלם ש"להורים שלי היה מאד קשה עם זה שהייתי כזה בכיין".

הילדה שאמא שלה הפכה את תענוג האכילה שלה למשהו נוקשה ושכלתני, למדה לחשוב שאוכל זה מסוכן ושהנאה וחושניות הם מיותרים כאן, כשגדלה הפך הגוף שלה לפרוייקט חיים והמיניות שלה למשהו שמשתמשים בו כדי "לקדם עניינים" וגם למדה להגיד ש"אמא שלי רק ניסתה לעזור לי שלא אסבול כמו שהיא סבלה..."

הילד שאבא שלו דחף אותו להישגיות והתעלם מייחודיותו למד להאמין ש"אתה שווה בתנאי שאתה שווה יותר מכולם". הוא למד להבליט את הקליפה המחוספסת שלו ולהסתיר את עדינותו ופגיעותו וגם למד לגונן על אביו כך: "אבא שלי היה נורא עסוק ואמא שלי נורא הלחיצה אותו ובסך הכל הוא רצה להיות גאה בי".

והילדה שאמא שלה לא הרשתה לעצמה להתמסר לאהבה ויצרה בבית מציאות של ריחוק ושליטה, הילדה הזאת למדה לחשוב ש"לחיות עם הלב בחוץ" זה לא טוב. היא למדה להאמין שאם את מסכימה ללב שלך להיפתח את בסוף מצטערת על זה. היא ממש יודעת ש"אהבת אמת יש רק בסרטים", היא הפכה לצינית ודאגה לבסס קשרים עמוקים רק עם גברים שהיא לא באמת אוהבת. וגם למדה לספר ש"אמא שלי, אחרי מה שעברה בילדותה, זה מה שיכלה להרשות לעצמה ואני אסירת תודה לה על שהגנה עליי ולא נתנה לי להידפק כמו רותי ורחל וגילה וכו' וכו'..."

אנחנו כילדים, כמו כל הילדים אלפי דורות אחורה, נאלצים להפוך למבוגרים כבר בתחילת ילדותנו.
כך פחות או יותר זה מתחולל :
א. גורשנו על ידי הורינו מגן עדן.
ב. מרוב שהיינו תלויים בהם לחלוטין בקיומנו הפיזי והמנטלי נאלצנו לדבוק בהם בכל מחיר.
ג. כדי שנוכל לעשות זאת היינו חייבים למצוא דרך לחיות עם עובדת הגירוש, עם העובדה שאהבתם אלינו איננה אהבה ללא תנאי.
ד. הדרך היחידה לעשות זאת היתה - לעבור לצד שלהם, בשני אופנים מקבילים:
1. להשכיח מעצמנו את מה שהרגשנו וגם לפעמים את מה שקרה שם בתקופת הגירוש.
2. לפתור את הורינו מה"תיק הזה", למצוא דרכים של מחשבה ואמונה שבאמצעותם נוכל להצדיק את מה שעשו לנו, כך שבסופו של דבר נוכל להאמין שמה שעשו הורינו, זה טוב ונכון.
ה. כך בבת אחת התבגרנו כשאנו מגוננים על מי שאמור לגונן עלינו.
ו. כך נשארנו לבד, מושלכים מגן עדן ,רחוקים מהאמת שלנו ומהאהבה שלנו, ומצוידים בהמון ידע שמצביע עלינו כאחראים לגירוש.
ז. וכך נגזר עלינו כמבוגרים - בכוחה של ההדחקה, להמשיך ולבקש את מה שלא קיבלנו מהורינו, מכל מיני אנשים
(בני זוג, ילדים, מעסיקים, מועסקים, "ציבור המצביעים" וקהל המופעים) להמשיך ולחפש את "גן העדן האבוד " - שעליו איננו יכולים לוותר - במקומות הלא נכונים.

סיפור הגירוש המסורתי עוזר לנו להבין ולהשלים עם כך שהעולם הזה הוא מקום שבו מוותרים על מה שבאמת רוצים. ואלוהים - כמו אמא ואבא הוא כזה שממשיכים להיות נאמנים לו בכל מחיר כי...
כי ככה זה.

רוב המבוגרים בעולמנו הם ילדים שגורשו. רובם ממשיכים לגונן על הוריהם, ולא מוכנים לכאב או להתחדשות שכרוכים בלהביט אחורה ולהיפרד. מעט מאד מסכימים לקחת אחריות על הילד או הילדה שהיו, לראות שהאהבה שקיבלו היא לא האהבה שביקשו ולמצוא בתוכם את מה שלא קיבלו מהוריהם.

רוב הדתות והגישות הרוחניות והתפיסות החברתיות והשיטות השונות להתפתחות נוצרו על ידי מבוגרים שהם עדיין ילדים, שלא מוכנים לשלם את מחיר השינוי, שהוא - לוותר על הנאמנות ללא תנאי להוריהם.
זאת גם הסיבה שכל כך הרבה מחשבה ואנרגיה מושקעים בתיקון תוצאות הכאב ולא בסיבות לו :
בשינויי שיטת הממשל, בחינוך, בפסיכולוגיה למבוגרים, בפסיכולוגיה לילדים, בשיפור הבריאות, בשיפור התזונה, באמונה כזו או אחרת.
ולא במה שמחולל את הכל - אמא ואבא וילד. נקודה.

בהרבה כתות וגישות רוחניות "עלו על זה" שבכדי שאדם יעשה שינוי מהותי הוא חייב להפסיק להיות הילד של הוריו. לכן עוזרים למצטרף החדש לפתח רגשי טינה ובוז להורים, עוזרים לו להחליף את שמו ומקיימים אינטנסיביות של מחויבויות שבה לא יהיה מקום לקשר עם "הבית".
בדרך כלל מצליחים בדרך הזו ליצור בית חדש שבו אמנם מתחולל שינוי כלשהו אבל בו גם הנאמנות ללא תנאי להורים הביולוגיים מוחלפת בנאמנות דומה למורה או לגישה והילד שגורש פעם אחת מגן עדן, מגורש שוב.
עם טקטיקה אחרת ועל ידי אדם אחר בתפקיד ההורה.
קל לאנשים שויתרו על עצמם כדי להגן על הוריהם, לעשות את זה שוב ושוב ושוב עם כל אדם שיראה חזק ושיבטיח להם בית מחשבתי לגור בו. כמו שקל למי שרגיל לעבוד בחום הלוהט להמשיך בזה עוד שבוע.
העניין הוא שאתה לא יכול לקחת אחריות על הילד שהיית תוך כדי שאתה בז למי שילד אותך. הילד שהיית יכול לשתף פעולה עם הכעס ועם התסכול אבל לא יכול לקבל תמיכה והכלה אמיתית במקום שבו יש ניכור מהוריו הביולוגיים.
הנשמה הזאת, בחרה בהורים האלה, כדי לאהוב אותם וכדי לכאוב איתם וכדי להיפרד מהם - באהבה.

ההבנה שלי שכאדם מבוגר אני אחראי לתת לעצמי את כל מה שהורי לא נתנו לי, ההבנה שאין בעולם אדם שיכול לתת לי את זה מלבדי - היא מקור הצמיחה שלי. ההכרה בכך שהוריהם לא אהבו אותם כמו שביקשו שיאהבו אותם היא גם המפתח לשינוי מהותי אצל כל אלה שליוויתי בצמיחתם.

ההסכמה ליצור מחדש את גן עדן, כאן בעולמנו המופלא, נובעת מההסכמה לעזור להורים ולילדים "ללכת עד הסוף" עם האהבה שלהם ולא לשתף פעולה עם שום מוסכמה חברתית או גישה רוחנית שמשלימה עם הגירוש ההמוני הזה - מגן עדן..

שי אור - מאפשר, מורה לחופש המחשבה.
ממקימי ומנהל (לשעבר) של ביה"ס ילדי אדמה
מנחה סדנאות בגישת "הורות כמעשה ניסים" בכל רחבי הארץ.
מנחה הורים בתהליכי שינוי.
טל - 09-8665848
Yesh-orr@zahav.net.il
האתר - הורות כמעשה ניסים
לראש הדף
   לומדים הורות החיים כדרך   »   להיות הורה   »   לומדים הורות   »   איך גורשנו מגן עדן

להיות הורה

מידע על חיסונים 

Facebook
derech.net@gmail.com       08-8596831     
בנייה וקידום האתר    BinyaNet SEO - קידום אתרים באינטרנט     כל הזכויות שמורות
Valid HTML 4.01 Transitional