התפתחות אישית, רפואה הוליסטית
החיים כדרך - הדרך לחיים!
דרך למודעות עצמית
מדורי האתר
החלפת גגות רעפים, פינוי אסבסט שירותי טקסט ותסריטאות קלאב הוטל אילת עוצמת הרכות מים חיים
   לומדים הורות החיים כדרך   »   להיות הורה   »   מלב אל לב


מלב אל לב

אמירות, שירים וחיבורים מרגשים בנושא הורות

       עדכון אחרון: 1.3.07

אביטל ודלית, פסח 1991
   קוראים לזה: לחיות

   פרדי הפינגווין

   שמחה

   איפוק

   מה אתה רוצה להיות?

   ילדים לומדים מתוך אורח חייהם

   קערת העץ

   השי היקר ביותר

   אמא יקרה

   אנא רק הקשב

   הורים הם בני-אדם - הם לא אלוהים

   ילדיך אינם הילדים שלך




קוראים לזה: לחיות
"הוא לא בגיל של גן?"
- "הוא בגיל שרוב הילדים הולכים לגן, כן."
"הוא לא זקוק לחברה?"
- "בהחלט כן. ויש לו, ב"ה."
"אז את בבית עם שניהם. יפה, יפה... תגידי, ואת יושבת איתו?"
כאן אני במבוכה. האם אני יושבת איתו? מלמדת אותו דברים? האם יש לו סדר יום?
- "זה בא מעצמו... תוך כדי," אני מנסה להסביר.

לאחר מכן, השואלת מבחינה בכובע הליצן שהכנו וקישטנו במדבקות לכבוד חודש אדר.
"את הכנת?" אכן. "אז את כן יושבת איתו!"
ואז הבנתי, למה אף פעם לא הצלחתי לענות על השאלה הזו. פשוט, כי לא ידעתי שלמה שאני עושה קוראים "לשבת איתו". חשבתי שקוראים לזה – לחיות.
ודאי שהכנו כובע ליצן. גם רעשנים נכין ומסיכות, וגם תחפושת ומשלוחי מנות. נספר את סיפור המגילה, ונשיר את שירי פורים. הקטן גם הוא כבר מזמר "מישה-מישה". כמו בכל משפחה דתית, כמעט, שבה ילד בן שלוש (סליחה ומחילה מכל מי שבמקרה לא הגיעה השנה לכל זה...).
רק לא ידעתי שזה נקרא לשבת איתו!

אני לא מפעילה את ילדים שלי; רק רוקדת איתם ושרה להם שירי-תנועות.
לא מעסיקה אותם; רק משחקת איתם בפאזל ובלגו.
לא מלמדת אותם; רק מספרת, שכאן עיגול ופה משולש, על אורן גדל אצטרובל ורכבת על פסים נוסעת.
לא עובדת על מוטוריקה עדינה איתם; רק מספקת להם דפים, צבעים ומספריים, חרוזים ופלסטלינה והרבה-הרבה חול.
לא עושה יצירות איתם; רק מכינה כרטיסי ברכה לסבתות וקישוטים לסוכה, ונותנת להם לקשקש ולהדביק על זה.
גם לא עושה להם סדר יום; רק קמים, אוכלים והולכים לישון בשעות קבועות פחות-או-יותר.
אפילו לא מנסה לעודד לעצמאות; רק הגשתי להם בגיל שנה צלחת וכפית ואמרתי: "בתאבון", או מבקשת להביא סמרטוט ולנגב, או הלכתי לנוח והשארתי בן שנתיים וחצי לשחק לו בשקט לבד.

בשבת מספרים על פרשת השבוע, בחנוכה על המכבים ובפסח על יציאת מצרים – פשוט כי זה מה שיהודים עושים. לקראת ט"ו בשבט דיברנו על אילנות פרי ואילנות סרק, על שבעת המינים ועל קדושת ארץ ישראל. גם סיפרנו, כמובן, על "שישה בשקיק אחד". לא תלינו פלקטים, לא הצגנו כרטיסים צבעוניים עם ציורי פירות, לא הדבקנו שקדיות מסול ונייר קרפ.

אני מקווה, שגם בעתיד הבנים שלי יסתפקו בשמיעת סיפורי התורה ומצוותיה, כפי שהועברה המסורת מדורי דורות, ולא ידרשו אמצעי המחשה ויזואליים, מערכי שיעור חווייתיים, חומרים דידקטיים מהמרכזייה הפדגוגית והפעלה רב- חושית סנסומוטורית לגירוי המוח ומיצוי פוטנציאל האינטליגנציה המקסימלי של האינדיבידואל.

אני מאחלת לכם, ילדיי, ללמוד לאורך כל ימיכם, ולעולם לא להפסיק.
אני מאחלת לכם לרצות ללמוד תמיד, לרצות גם כשקשה ומייאש.
אני מאחלת לכם לדעת, שקוראים לזה: לחיות.

מאת אביטל רביבו, אדר תשס"ז

אביטל רביבו
עוסקת בשירותי טקסט - הקלדה, עריכה לשונית ותוכנית, הגהה, תרגום אנגלית-עברית-אנגלית, כתיבת תסריטים ומחזות.
לפרטים והזמנות: 077-42-077-46 (לא בשבת)
revivo@shoresh.org.il
האתר: אות ומופת

לראש הדף

פרדי הפינגווין
שים לב לתכונות שאתה אוהב בילדיך, לעומת לתכונות שאתה לא אוהב בהם. אין לך מושג כמה זה חשוב! אם תשים לב רק למה שאתה לא אוהב בילדיך, הם לא יאהבו את עצמם, ואתה לא תראה אצלם התנהגות טובה.
חשוב לרגע על עבודתך. האם עבדת פעם בשביל מישהו שלא שם לב לביצועים הטובים בעבודתך? מה זה גרם לך להרגיש אצל בוס כזה? שאתה רוצה ללכת לעבודה? שמעריכים אותך? שאתה חשוב? ברור שלא! שנאת את העבודה!
ילדים הם בדיוק אותו הדבר. אם לא תהיה ער לתכונות שאתה אוהב בהם, לא תזכה לראות פירות בעמלך.

הרשה לי לספר משהו מוזר על עצמי, שאני מתלבט האם להיות נבוך מזה או להיות גאה בזה.
אני אוסף בובות פינגווין, יש לי מעל 300 פינגווינים במשרד שלי והיום קיבלתי עוד שלושה ממטופל שלי.
לפני כמה שבועות בזמן טיפול משפחתי, לאחר שסרק האב את אוסף הפינגווינים, אמר: "תגיד לי ד"ר אמאן, איך יתכן שאדם מבוגר האוסף פינגווינים יוכל לעזור לנו?"
כדי להגן על האמינות שלי החלטתי לספר לו את הסיפור הבא:

פעם, כאשר גרתי בהוואי, החלטתי לקחת את בני אנטון למקום שנקרא "פארק החיים הימיים", שם מתקיימים מופעים של חיות ימיות. פינגווין בשם פרדי השמן ביצע פעלולים מדהימים. הוא קפץ ממקפצה בגובה 7 מטרים, העיף כדור בעזרת אפו, ואפילו קפץ דרך טבעת אש. בסוף המאמנת ביקשה ממנו להביא חפץ מסוים ופרדי ביצע זאת, ואני חשבתי לעצמי – כשאני מבקש מבני להביא לי משהו מתנהל בינינו ויכוח בן 20 דקות, ובסוף הוא גם לא מביא את החפץ.
אחרי המופע ניגשתי למאמנת ושאלתי אותה, איך הצליחה לגרום לפרדי לעשות כל מה שביקשה ממנו. המאמנת הביטה בי ובבן שלי ואז אמרה "זה לא כמו הורים, בכל פעם שפרדי מבצע משהו שהוא קרוב למה שאני מבקשת ממנו, אני מתייחסת אליו! מחבקת אותו ונותנת לו דג!"
אז נדלקה הנורה בראשי - בכל פעם שבני אנטון עשה את אשר ביקשתי לא התייחסתי לכך, אבל בכל פעם שלא ביצע הוא קיבל את מלוא תשומת הלב ממני, משום שלא רציתי לגדל ילד רע. בלי כוונה חינכתי אותו להיות מפלצת קטנה!
מאז אני אוסף פינגווינים זו הדרך שלי להזכיר לעצמי להיות ער ולהתייחס יותר לטוב שבאנשים שבחיי מאשר לחסרונות שלהם.

תגיד לי מה היה קורה לפרדי אם, נניח, בשל מצב רוח רע לא היה מביא למאמנת שלו את החפץ אשר ביקשה? מה היה קורה אם המאמנת היתה אומרת לו את אשר הורים אומרים לפעמים לילדיהם, כמו למשל: "אני לא מאמינה שלא הצלחת לעשות זאת! אתה הפינגווין הכי מטומטם שפגשתי בחיי! אנחנו צריכים לשלוח אותך לאנטרקטיקה להיות שם עם יתר המטומטמים!"
איך פרדי היה מגיב? הולך לפינה ובוכה, או נושך את אצבעה של המאמנת - זה בדיוק מה שקורה לילדים שלנו כאשר מבקרים אותם או לא מתייחסים אליהם ומקבלים כמובן מאליו את המעשים הטובים שהם עושים.

אם אתה רוצה לגדל ילד בעל ערכים בריאים הוא צריך להרגיש בריא בתוכו. דומה הדבר לתוכנה - לעיתים קרובות אתה הוא זה ששולט בתוצאות ע"י מה שתתכנת בעצמך.
השג לעצמך פינגווין שיזכיר לך להיות ער לדברים שאתה אוהב בילדך (ואולי גם בבן הזוג שלך) הרבה יותר מאשר לדברים שאינך אוהב בו. בעבודה שלי כפסיכולוג – אם אני יכול לגרום לאנשים לשים לב למה שהם אוהבים אחד בשני, ולשים לב למה שהם אוהבים בעצמם הרבה יותר ממה שהם לא אוהבים בעצמם, או באחרים, זו התחלת ההחלמה. כך הם מתחילים להבריא, הדיכאון מתחיל להיעלם, החרדה פוחתת וכן הלאה. הייה ער למה שאתה אוהב.
לראש הדף

שמחה
הדרך הכי טובה לשמור על ילדיך שתמיד יהיו שמחים, בריאים, חיים, זה כאשר ההורים תמיד יהיו שמחים.
ילדים ממש צריכים שהוריהם יהיו מלאים בשמחה. שמחה של הורה זה כמו חומה מסביב לתינוק.
הרב שלמה קרליבך לראש הדף

איפוק
אחד צעד בסופרמרקט מאחורי אימא וילדה בת שלוש שישבה בתוך עגלת הקניות.
כשהם עברו ליד מדף העוגיות, הילדה ביקשה עוגיות, והאימא אמרה 'לא'.
הילדה התחילה מיד ליילל ולצעוק ולהקים מהומה, אבל האימא שמרה על שלוות רוחה, ורק אמרה בנחת:
'אוקיי, מוניקה, נשארה לנו רק עוד חצי שורת מדפים של עוגיות, תכף נסיים כאן. אל תתרגזי, רק עוד טיפה'

הן סיימו את שורת העוגיות והמשיכו הלאה, ותוך דקות הגיעו לשורת המדפים עמוסי הממתקים. הילדה החלה לצעוק ולדרוש ממתקים, והאימא סירבה לקנות לה. הילדה התחילה לרקוע ברגליים ולהשתולל, אבל האימא לא איבדה את העשתונות:
'די, מוניקה, די, אל תתרגזי. לא נשאר לנו עוד הרבה. עוד שתי שורות ואנחנו מסיימות את הקניה. תהיי סבלנית, רק עוד טיפה'

כשהגיעו אל הקופה כדי לשלם על המצרכים, נתקל מבטה של הילדה במסטיקים הצבעוניים והיא דרשה בתוקף מסטיק. כשאמה השיבה בשלילה, עשתה שם הילדה סצינה קולנית של בכי וצעקות, והאימא דיברה בקול רגוע ושקט:
'מוניקה, לא להתרגז. אנחנו תכף מסיימות כאן. חמש דקות ואנחנו בחוץ, ואז ניסע הביתה ותוכלי לחטוף את התנומה שאת כל כך זקוקה לה..'
האימא גמרה לשלם ויצאה מהסופרמרקט בדרך אל מכוניתה.
האיש שהלך אחריהן והיה עד לכל שהתרחש, יצא בעקבותיה, הדביק אותה במחצית הדרך לאוטו, ואמר לה:
'סלחי לי, גברתי. לא יכולתי שלא לשים לב כיצד שמרת על קור רוחך. אני חייב להחמיא לך על הדרך בה התנהגת עם מוניקה הקטנה'

נתנה בו האימא מבט מחויך, ואמרה:
'מוניקה זו אני. שמה של בתי הקטנה הוא תמי...'
לראש הדף

מה אתה רוצה להיות?
תמיד מפנים לילד את השאלה: מה אתה רוצה להיות? אמיץ יהיה הילד שיסתכל למבוגר ישר בעיניים ויאמר: 'אני כבר!'
אנחנו המבוגרים שכחנו, שילד הוא חלק פעיל, משתתף ותורם של החברה מהיום שנולד. ילדות אינה זמן שבו מעצבים אותו להיות בן אנוש שיחיה את החיים בעתיד, הוא בן אנוש שחי את החיים היום. אף ילד לא יוותר על שמחת החיים אלא אם כן ימנעו זאת ממנו המבוגרים שמאמינים שהילדות הינה רק תקופת הכנה.
דיוויד אלקינד
לראש הדף

ילדים לומדים מתוך אורח חייהם
        ילד החי באווירת לעג - לומד להיות חרד,
        ילד החי באווירת ביקורת - לומד לגנות,
        ילד החי באווירת חוסר אימון - לומד להיות נוכל,
        ילד החי באווירת שנאה - לומד להיות עוין.

        ילד המוקף חיבה - לומד לאהוב,
        ילד הזוכה לעידוד - רוכש ביטחון עצמי,
        ילד החי באווירה של אמת - לומד צדק,
        ילד המקבל הערכה - לומד להעריך ולהוקיר,
        ילד החי בשיתוף עם אחרים - לומד להתחשב ברגשות הזולת,
        ילד המקבל ידע - קונה חכמה,
        ילד החי באווירת סובלנות - לומד להיות סובלני,
        ילד החי באושר - ימצא אהבה ויופי!
לראש הדף

קערת העץ
כאשר איש זקן נותר בודד ולא יכול היה לטפל בעצמו, בנו לקח אותו אל ביתו וטיפל בו יחד עם כלתו ובנו בן הארבע. ידיו של האיש רעדו, ראייתו הייתה חלשה והליכתו לא יציבה.
מדי ערב המשפחה ישבה סביב השולחן לארוחת הערב. מצבו הקשה עליו לאכול. בגלל ידיו הרועדות נפלו מאכלים מכפו, אכילתו הייתה קולנית והשתייה נשפכה מכוסו. בנו וכלתו התעצבנו מהבלגן שנוצר. "אנחנו חייבים לעשות משהו בקשר לסבא" אמר בנו "הספיק לי מהחלב על הרצפה, אכילתו המגעילה והמפות המלוכלכות".
הם הציבו שולחן קטן בפינת המטבח ושם ערכו את השולחן לסבא. שם הוא ישב לבד, בזמן שיתר המשפחה הסבה סביב השולחן הגדול. מאחר שהסבא שבר מספר צלחות חרסינה, הגישו את ארוחותיו בצלחת עץ.
כאשר הביטו בסבא, ראו מדי פעם דמעה בזוית העין. למרות זאת, המילים היחידות שנאמרו לו היו דברי נזיפה כאשר הפיל מזלג או מאכל.
נכדו בן הארבע הסתכל על כל זה בשקט. יום אחד לפני ארוחת הערב ראה האב את בנו הקטן משחק עם חתיכת עץ על הרצפה. האב שאל את בנו בחיוך למעשיו. הילד ענה לו במתיקות: "אני מכין לך ולאימא קערות עץ כדי שיהיה לכם במה לאכול כאשר אגדל".
המילים הכו בהוריו כמו מכת ברק. דמעות החלו לזלוג על לחייהם. למרות שלא נאמרה מילה, שניהם ידעו מה יש לעשות.
באותו ערב האב לקח את הסב בידו והביא אותו בעדינות לשולחן המשפחה. בשארית ימיו אכל את כל ארוחותיו עם המשפחה, ומעולם לא גערו בו אם האוכל או המזלג נשרו מידיו והרצפה או המפה התלכלכו.

(המקור לא ידוע) לראש הדף

השי היקר ביותר
מה שאתם רואים לנגד עיניכם הוא השי היקר ביותר שהעניק לנו האלוקים - חיים חדשים, צחים כשלג שירד זה עתה. וההורים בורכו בהזדמנות לטפח, להגן, וללמד את הילד כך שיהיה לאדם טוב ומועיל.
לכל אחד מתכונותיו של הילד יש תכלית, ויש לעודד אותה. כל ילד נושא בקרבו משאבים נפלאים ויכולות שיספיקו לו לכל ימי חייו. הדרך שבה תגדלו את הילד תשפיע לא רק על חייו, אלא גם על חיי ילדיו וילדי ילדיו.
חשוב עד מאוד להבין מהם הילדים באמת ולא מה אנו רואים בהם. בעוד שאת המבוגר מעצבים האדם והחברה, את הילד מעצב ה'. בגלל תמימותם, בגלל סקרנותם ובגלל הטוהר שלהם, הילדים קרובים אל ה' יותר מהאדם המבוגר. לכן הסוד הגדול של הילדות אינו שלילדינו יש מה ללמוד מאתנו, אלא שלנו יש הרבה מה ללמוד מהם.

הרבי מלובאביץ' לראש הדף

אמא יקרה
עוד לפני שנולדתי ויצאתי לאוויר העולם, כבר ידעתי למצוץ, לפהק, להתמתח, להתגרד ולשפשף את הרגליים. לפעמים אפילו שיחקתי בחבל הטבור. אפילו כבר ידעתי על איזה צד יהיה לי נוח לשכב.

מרגע הלידה נאלצתי להתרגל לשינויים. הסביבה הנוזלית והחשוכה שחייתי בה ברחם ושהיתה רק שלי התחלפה בסביבה יבשה, פתוחה, רועשת ומוארת, אפשר לומר אפילו מסנוורת.

הרגשתי טוב מאוד כשהניחו אותי על הבטן שלך. היה נעים לחוש את המגע שלך, לשמוע את קצב נשימתך ולדעת שאינני בודד בעולם. אל תפחדי להחזיק אותי עוד קצת עלייך. אני כל כך זקוק לעזרתך, למגע זרועותייך, לצליל הקול שלך.
המגע הזה יעזור לי להיפרד ממך וללמוד לאט לאט את הגבולות שלי ושלך. בינתיים, הידיים שלך הן הגבולות שלי, הן שמחזיקות אותי ומנחות אותי בעולם.

אל תתני לי לבכות יותר מדי. אין לי עדיין מושגים של הרבה ומעט. לאט לאט אלמד ואגדל ואז אוכל בעצמי לארגן את התחושות הזורמות בתוכי.

היכולת לחוש ולהרגיש התפתחה אצלי מוקדם מאוד, הרבה לפני שנולדתי ואפילו לפני שגמרתי להתפתח בתוך הרחם, כבר שהיתי בן עשרים שבועות יכולתי לשמוע ולהבדיל בין קולך לבין קול עבה ונמוך, ששיך כנראה, לאבא. יכולתי גם להבדיל מתי את שקטה ורגועה ומתי את מתוחה ועצבנית. כל החודשים שהייתי אצלך ברחם היו מן מעבדה שבה למדתי מה עומד לקרות לי. וכבר אז ידעתי שלא תמיד הכל חלק. את אמנם אוהבת אותי ורוצה בי, אבל גם אצלך יש מצבי רוח. אל תדאגי, אמא ! ממה שלמדתי במעבדה שברחם אני יודע שאוכל להסתגל לתנאים החדשים, לאט לאט.

אומרים שהתפקיד שלך הוא להעביר לי את כל המידע על מה שמתרחש בעולם. אני מבקש, אמא, אל תבהילי אותי עם כל הדברים הנוראים שמתרחשים בעולם. ואל תרגשי אותי יותר מדי עם הדברים הנפלאים שקורים בו. בינתיים אני מסוגל לקלוט רק חלק קטן מכל זה. בשלב זה כולי תחושות. אני מתחיל להבדיל בין חום לקור, בין חושך לאור, בין רעש צורם למוסיקה חרישית, בין נעים ללא נעים. כולי תלוי בך שתמייני למעני את הגירויים הבאים מן החוץ ותפרשי אותם בשבילי. כשאגדל לאט לאט, אדע לעשות את זה בעצמי.

בשבילי, בעצם, רק אני קיים, ואת, מבחינתי, חלק ממני. להיות קיים פירושו להיות אתך. החזיקי אותי בזרועותייך, אני בטוח שאת יכולה לעשות את זה, אל תמסרי אותי לידיו של כל אחד. לפחות בימים הראשונים. יש אנשים שלא נעים לי להיות בידיהם. בידיך אני תמיד מרגיש טוב.

הייתי רוצה שתמשיכי להיניק אותי, אם תוכלי. לא יקרה גם אסון אם תשקי אותי מבקבוק, כל עוד תחזיקי אותי בזרועותייך ותקדישי לי את כל תשומת לבך. אל תסתכלי בטלוויזיה באותו זמן, אל תשוחחי בטלפון, תהיי רק איתי. אם תתני לי בשבועות הראשונים את כל מה שביקשתי כאן, אין זה אומר שאני תינוק מפונק, כך אני בונה את הבסיס לבריאות הנפשית שלי. לשמחת החיים שלי, לעושר הפנימי ולביטחון העצמי שלי. הטיפול שלך, הקרבה שלך, המגע שלך חשובים מאוד בשביל שאוכל לבנות את כל אלה.

באהבה, התינוק שלך לראש הדף

אנא רק הקשב
כאשר אני מבקש ממך להקשיב לי,
ואתה מתחיל לייעץ לי,
לא את שביקשתיך עשית.

כשאני מבקש ממך להקשיב,
ואתה מנסה להשיב, איך צריך להרגיש ומדוע,
אתה ברגשותיי רק פוגע.

כאשר אני מבקש אותך להקשיב לי,
ואתה מרגיש שעליך לפתור את בעיותיי,
אתה מאכזב אותי, אפילו שזה נשמע לא הגיוני.

הקשב, כל שביקשתיך הוא להקשיב.
לא לפעול, לא לדבר, רק לשמוע בלי להגיב.

אינני חסר ישע.
אולי חסר ניסיון והססני,
אך לא חסר אונים.

כשאתה עושה משהו שאני יכול לעשותו בעצמי,
אתה מגביר את חששותיי, מנציח את מבוכתי.

אולם כשמקבל אתה כעובדה פשוטה
שאני מרגיש מה שאני מרגיש,
אפילו שזה לא הגיוני,
אזי אינני צריך לשכנע אותך
ומתפנה להבין את המתרחש בנפשי,
מוציא בעצמי את התשובות מתוכי.
אז צצות מאליהן התשובות, ברורות ונהירות.
ואינני זקוק כלל לעצות, כי אני - אני.

גם רגשות לא הגיוניים הופכים למשמעותיים,
כשמבינים את שהם טומנים,
את המקור ממנו הם נובעים.

יתכן שמשום כך תפילות עוזרות לאנשים.
משום שאלוהים מחריש.
אינו מייעץ, אינו מארגן. הוא רק מקשיב:
נותן לך לחשוב לבד את הדברים.

לכן, אנא, רק הקשב. אם תרצה לדבר - בקש,
חכה רגע לתורך, ואז אקשיב אני לך.

ק. רוג'רס לראש הדף

הורים הם בני-אדם - הם לא אלוהים.
ילדים הם בני-אדם - הם לא רק ילדים.
בני-אדם הם לפעמים
טועים, לא יודעים, לא מבינים, לא יכולים.

הבעיה עם ילדים היא -
שהם זקוקים כל הזמן לשני דברים מנוגדים:
להרגיש שהעולם יפה וטוב.
להרגיש שהעולם אינו גן עדן.

כדי להצליח לגדל ילד -
איננו זקוקים לכשרון - אלא לקשר,
איננו זקוקים לניסיון - אלא לנסות,
איננו זקוקים להשוות - אל למצוא את המאחד,
איננו זקוקים לתוצאות - אלא לדרך,
איננו זקוקים להצלחה - אלא להתקדמות…
וגם אז לא קל לגדל ילד. ילדים שונים זה מזה, כך גם הורים וגם הגידול עצמו.
ילדים הם עולם ומלואו - הורה הוא עולם ומלואו.

אוסקר וויילד לראש הדף


ילדיך אינם הילדים שלך.
הם הבנים והבנות של ערגת החיים לעצמם.
הם באים דרכך, אבל לא ממך.
ואף על פי שהם איתך, אין הם שייכים לך.
תוכל להעניק להם את אהבתך, אבל לא את מחשבותיך,
כי יש להם מחשבות משלהם.
תוכל לתת להם בית לגופם, אבל לא לנפשותיהם,
כי נפשותיהם מתגוררות בבית של מחר,
שאינך יכול לבקר בו, אף לא בחלומותיך.
תוכל לשאוף להיות כמותם, אבל לא תשאף לעשותם כמוך,
כי החיים אינם חוזרים לאחור,
ואינם מתעכבים על האתמול.

חליל ג'ובראן "הנביא"
לראש הדף
   לומדים הורות החיים כדרך   »   להיות הורה   »   מלב אל לב

להיות הורה

מידע על חיסונים 

Facebook
derech.net@gmail.com       08-8596831     
בנייה וקידום האתר    BinyaNet SEO - קידום אתרים באינטרנט     כל הזכויות שמורות
Valid HTML 4.01 Transitional