התפתחות אישית, רפואה הוליסטית
החיים כדרך - הדרך לחיים!
דרך למודעות עצמית
מדורי האתר
החלפת גגות רעפים, פינוי אסבסט שירותי טקסט ותסריטאות קלאב הוטל אילת עוצמת הרכות מים חיים
   לומדים הורות החיים כדרך   »   להיות הורה   »   הריון, לידה, תינוקות   »   לידת בית


למה אני רוצה לידת בית

מאת אביטל רביבו
ינואר 2005

הערה של דינה:
מאמר זה נכתב על ידי בתנו הבכורה. לפני כשנה וחצי זכיתי ללוות אותה (בתור אימא ובתור מטפלת ב"עוצמת הרכות") בלידת בנה הבכור בביתנו. זוהי חוויה בלתי נשכחת ומרגשת ביותר, ואפשר לומר - חוויה מתקנת למה שעברתי בבתי חולים בלידות שלי, ואחריהן.

» הקדמה
» יתרונות לידת בית לאם
» השפעת הלידה על התינוק
» במהלך ההריון
» מצבים שמונעים לידת בית
» ואם בכל זאת "קורה משהו"
» מהלך הלידה
» לאחר הלידה
» תכל'ס - מה צריך בשביל לידת בית
» איך בוחרים מיילדת


הקדמה
המאמר הבא נועד לפרט את הסיבות ללדת בלידת בית, היתרונות לאם ולתינוק, הסיכונים האפשריים.
אינני בעלת מקצוע בתחום הרפואי או המיילדותי, אבל לא בדיתי שום דבר מדמיוני. דבריי מבוססים על לימוד עצמאי בנושא, דרך ספרים, אינטרנט ואנשי מקצוע שעימם שוחחתי, קריאת ושמיעת סיפורי לידה רבים של יולדות בית ויולדות בי"ח וכן על ניסיוני האישי בלידת בית.
המושג "לידת בית", במאמר זה, מתייחס אך ורק ללידה שמתקיימת מחוץ לבית חולים, על ידי מיילדת מוסמכת ללידת בית (יש כעשר כאלה בארץ), תוך קיום כל התנאים הנדרשים להשגת בטיחות מירבית, לפני ובזמן הלידה, ובקירבה סבירה לבית חולים. אינני מתייחסת ללידות שאינן מתקיימות בהתאם לתנאים הנ"ל.

לצערי, עליי לנסח חלק גדול מדבריי על דרך השלילה, כלומר "למה לא בית חולים" במקום "למה כן לידת בית", שכן זו הדרך היחידה במקרים רבים להסביר את ההבדל. שהרי בשביל לכתוב, למשל, שהתינוק בלידת בית יוצא לחדר חמים ואפלולי, יש להסביר שבבית חולים אין זה כך.

בן היתר, בע"ה אפרט במאמר זה מהלך העניינים לפני הלידה, במהלכה ואחריה. רוב הפעולות שיוזכרו נועדו להבטחה מקסימלית של בטיחות הלידה. הדברים משתנים במידה מסויימת ממיילדת למיילדת, אך עיקרם זהה.


יתרונות לידת בית לאם
עבור היולדת, לידה היא אירוע בעל משמעות רבה. זוהי חוויה גופנית ונפשית מאד מאד מאד קשה, אולי הקשה ביותר שהיולדת עברה בחייה. התרשמותה של היולדת מחוויית הלידה, משפיעה ללא ספק על הלידות הבאות, ואף על מידת הרצון שלה בהריון נוסף, אם במודע ואם לא במודע. ללידה עשויות להיות תופעות נלוות רבות, הן לטווח הקצר - תקופת ההתאוששות, והן לטווח הארוך. ישנו קשר הדוק בין נסיבות הלידה לבין דכדוך או דיכאון שלאחר הלידה.

ברצוני להדגיש, כי בעיניי, הכלל הבסיסי ללידה טובה הוא שהיולדת בוחרת בעצמה את אופן הלידה הטוב לה ביותר. הבחירה האישית והרגשת השליטה הן משמעויות ביותר ללידה טובה. על כן, אין לי שום שאיפה לשכנע נשים ללדת בלידת בית אם אין להן כל נטיה לכך, ולידת בית אינה מומלצת במידה והאישה אינה שלמה עם החלטתה מסיבה כלשהי.

חשוב לזכור, כי לידת בית דורשת ראש גדול: לא מספיק לבחור מיילדת שמתאימה לך, ו"לזרום עם הקטע". אישה שמתכוונת ללדת בבית חייבת לקחת את האחריות ללמוד ולדעת את הנושא היטב, להתכונן ללידה, לבצע את כל הפעולות שהמיילדת תדרוש ממנה בזמן ההריון (בדיקות שונות, הכנת פרינאום, תה פטל ועוד), לדאוג ליידע את המיילדת בכל דבר שעלול להגביר את הסיכון (דלקת בדרכי השתן, דימום, סיבוך בלידה קודמת).

אפרט מעט מן ההתערבויות השגרתיות בלידה, הננקטות ברוב בתי החולים כשגרה, ומשפיעות על הלידה ועל ההתאוששות ממנה, וכן הפעולה המקבילה בלידת בית:

» חיבור למוניטור - היולדת חייבת לשכב במיטה כשהיא מחוברת למוניטור, דבר שמקשה עליה מאד במהלך הצירים, כאשר אינה יכולה להתנועע ולהקל על עצמה. במקרה הטוב, מרשים לה להתנתק מן המוניטור ולהתחבר מדי כמה זמן, למשל כל חצי שעה למשך עשר דקות - פעולה מעיקה ביותר. המוניטור משמש למעקב אחר הצירים - דבר מיותר, למעשה, בלידה בריאה, וכמו כן מעקב אחר העובר. בלידת בית, המיילדת מבצעת מעקב אחר דופק העובר מדי כמה זמן, באמצעות מכשיר דופלר.

» מניעת אכילה ושתיה - בתי החולים אוסרים על היולדות לאכול או לשתות, שמא יזדקקו לניתוח. הדבר מאד מקשה על היולדת, שפעמים רבות פיה ממש מתייבש מצמא, ולא נותנים לה אפילו לגימת מים!

» אינפוזיה - נוהגים לחבר את היולדת לאינפוזיה, על מנת שלא תתייבש. כמובן שהאינפוזיה מציקה, מכאיבה ומגבילה. במקרה הטוב, דוקרים את היולדת לשם הכנה לאינפוזיה, ונותנים לה להסתובב חופשי בינתיים. בלידת בית, המיילדת מקפידה להשקות את היולדת מדי פעם במשקה מזין כלשהו (כמו תה צמחים, או מיץ ענבים טבעי).

» חיתוך אפיסיוטומי - מיילדות בי"ח רבות מבצעות חיתוך אפיסיוטומי (חיתוך חיץ) ליולדת, כביכול על מנת שלא יהיו קרעים, אף על פי שלעתים קרובות אין בכך כל צורך, שכן היולדת מבצעת הכנת פרינאום (עיסוי בשמן) במשך חודש לפני הלידה. החיתוך הוא מכאיב ומשפיל (מלווה גם בגילוח השיער במקום) וכך גם התפירה, הוא מגדיל מאד את בעיות ההתאוששות, לעתים קרובות מתפתחים זיהומים כתוצאה ממנו, ויש לו השפעה על בעיות בשרירי רצפת האגן למשך כל החיים. אמנם, כיום יש מיילדות בבתי חולים שמשתדלות להימנע מהחתך. בלידת בית, שכיחות החתך היא 0.5%. אם בכל זאת מתהווה קרע, לרוב המיילדת תופרת אותו בעצמה. אם הקרע הוא מדרגה 2 ומעלה, ייתכן שהמיילדת תמליץ על נסיעה לבי"ח על מנת לתפור. בכל מקרה, קרע פנימי עדיף על חתך חיצוני, שכן החתך הוא בעור וקשה לו יותר להתאחות מאשר הקרע הפנימי שהוא ברירית ולא בעור.

» משככי כאבים - אמנם, משככי הכאבים הם בחירה של היולדת, אבל הסיכוי שהיא תיקח אותם הוא הרבה יותר גבוה בבית חולים מאשר בלידת בית, בשל זמינותם. פעמים רבות הצוות הרפואי מציע אותם בעצמו ליולדת (כאילו שהיא לא תצעק את זה בעצמה, אם תרצה!) ובמצב כזה מאד קשה לסרב. נזקיהם של משככי הכאבים מרובים, הן לאם והן לתינוק, ויפורט בהמשך בע"ה. בנוסף לנזקים הגופניים שהם מסבים, הם מונעים מהיולדת את חוויית הלידה במלואה - למי שרוצה בכך, ואני אישית רואה חשיבות גדולה מאד, לעצמי ולתינוקי, בכך שאחווה לידה טבעית ללא משככי כאבים. בלידת בית, ההתגברות על הכאבים נעשית באופנים טבעיים שונים, בהם עיסויים, טיפול בנענוע של עוצמת הרכות, מכשיר "טנס", בריכת מים, ועוד. יש גם אפשרות לגז צחוק, שהמיילדת מביאה. במידה והיולדת מחליטה שהיא אינה מסוגלת לסבול את הכאבים (לא סביר שיקרה אם היתה לידה קודמת טבעית), תמיד יש אפשרות לנסוע לביה"ח הקרוב.

» פרטיות וצניעות - למרבה הצער, ברוב בתי החולים אין הקפדה על פרטיותה של היולדת. נכנסים לחדר הלידה רופאים, סטאז'רים ואפילו עובדי ניקיון בעת הלידה. לעתים תכופות היולדת מתביישת לצעוק, כי "כל בית החולים ישמע אותי", ואין מי שיעודד אותה לכך (השמעת קולות עמוקים היא דרך חיונית להתמודדות עם כאב). בלידת בית, לא ייכנס לחדר הלידה אף אחד, בלי רשות היולדת. במידה והיולדת מעוניינת לקחת רגע או פרק זמן מסויים להיות בו לבד, או עם מלווה, הדבר מתאפשר לה בלי שום בעיה.

» זירוזים - רופאים נוטים למהר מאד לזרז לידות. הזירוזים מתחלקים לשני סוגים עיקריים - הזירוז החד-פעמי, כגון סטריפינג ופקיעת מים, שהוא פעולה אחת, פולשנית ומכאיבה, והזירוז המתמשך - מתן חומר מזרז באינפוזיה או בדרך אחרת, שגורם לצירים לרדוף אחד את השני ללא הפסקה בעוצמה גדולה, דבר שמחייב אפידורל.

» ואקום, מלקחיים, קיסרי - בביה"ח, יש סיכוי גדול שהרופאים יילכו בדרך הקלה להם, ויוציאו את התינוק בדרך מכשירנית כלשהי. הרופאים מפחדים מאד מתביעות, וממהרים לבצע פעולות פולשניות. לאם אין כל יכולת החלטה במצב זה, מפני שהם אומרים את מילות הקסם: "העובר בסכנה!" בין אם זה נכון או לא נכון, והיולדת פשוט מופקדת בידי הרופאים. אין צורך להרחיב על כך שפעולות אלה הן בלתי נעימות ביותר, מכאיבות ומזיקות, כל אחת בדרכה, ובמיוחד הניתוח הקיסרי. אני מכירה אישית מישהי, שלא היתה מגיעה לניתוח קיסרי אילו היתה יולדת בבית; הלידה שלה לא התקדמה מפני שהיה סביבה הרבה לחץ והעדר תמיכה נפשית. במקרה שלי, של צירי לחץ במשך זמן רב מאד, ייתכן מאד שרופא היה מחליט להשתמש בואקום.

» מתן זריקת אוקסיטוצין לכיווץ הרחם - לאחר הלידה. אין לכך כל סיבה מוצדקת, ובפרט אם האישה מניקה.
כל אלה הן רק מעט מההתערבויות השגרתיות הנעשות בבתי חולים, וזאת מבלי להזכיר את הבדיקות הפנימיות, חוקן, קטטר, ועוד ועוד. יש לציין כי כמעט תמיד, התערבות גוררת התערבות. לדוגמא, זירוז לידה גורר בהכרח שימוש באפידורל, שימוש באפידורל מגביר את הסיכוי לניתוח קיסרי והתערבויות אחרות, וכו'.


ברצוני לפרט כעת את היתרונות שבלידת הבית, שאינם קיימים בד"כ בבית החולים:

» המיילדת - אי אפשר להגזים בחשיבותה העצומה של המיילדת למהלך תקין ובריא של לידה. המלווים האחרים של היולדת - בעלה, אמה, דולה (תומכת לידה) - אינם מהווים תחליף למיילדת, במיוחד אם הבעל הוא המלווה היחיד, והוא כמובן בהיסטריה גמורה. גם אמא או אחות אינן מהוות ליווי מספיק, מכיוון שהן אינן מספקות את התמיכה המקצועית. למיילדת יש ידע והבנה לרצונות היולדת, היא יכולה לסייע לה בעיסויים, ולעזור לה לעמוד על שלה בדרישותיה מול בית החולים.

שכירת דולה, שהיא תומכת לידה מקצועית, זה רעיון טוב, אבל אין זה מחליף את המיילדת, מה גם שאין לדולה סמכות כנגד החלטות רופאים שונות. אמנם, ישנן כיום מיילדות בי"ח רבות שהן מיילדות טובות ואיכותיות, תומכות בגישה טבעית ועוד, אבל זה הימור גדול, כי אפשר באותה מידה "ליפול" על אחת שהיא לא כזאת. יש מיילדות שאין להן את המיומנות הדרושה ליילד ללא קרעים וחתכים, או בתנוחה לא-קונבנציונלית. מלבד זאת, בבית חולים, הנסיבות הן כאלה שאין למיילדת אפשרות לשהות עם היולדת במהלך כל הלידה ולתמוך בה. לעתים מתחלפת משמרת באמצע הלידה, ואז מתחלפת גם המיילדת. בלידת בית, היולדת מרגישה בטוחה מבחינה זו, מכיוון שהיא מכירה את המיילדת, היא בחרה בה בעצמה, והיא בוטחת במיילדת שתעשה הכל על מנת להיטיב ליולדת ולדאוג לנוחותה, לרצונותיה ולבריאותה ובריאות התינוק.

לסיכום, ישנם מספר גורמים משפיעים משמעותית על תפקודה של המיילדת ורמת התמיכה שהיא מסוגלת לתת, והם:
א) היולדת בחרה בה בעצמה;
ב) היולדת מכירה אותה ונמצאת איתה בקשר מספר חודשים לפני הלידה;
ג) המיילדת מכירה את היולדת, יודעת את מגבלותיה ורצונותיה, וגם את מצב בריאותה ומבנה גופה. היולדת הכינה את המיילדת מראש לדרישות הלידה שלה;
ד) המיילדת מסורה ליולדת לאורך כל הלידה, מההתחלה ועד הסוף;
ה) המיילדת היא שכירה של היולדת, ולא של בית החולים;
ו) ידוע לנו בוודאות שהמיילדת היא מומחית במקצועה (היא חייבת להיות כזאת, אם היא קיבלה הסמכה ללידות בית), ובעלת המיומנויות הנדרשות לקבלת לידה טבעית, כלומר ללא משככי כאבים, ללא חתך אפיסיוטומי, בתנוחות מגוונות, ועוד;
ז) במקרים מסוימים, המיילדת אף יילדה כבר את היולדת בלידה קודמת, וכך כל היתרונות הנ"ל מקבלים משנה תוקף, וקיימת הפקת לקחים הדדית.

» עזרים שונים ללידה: בריכה, TENS, גז צחוק ועוד - מיילדות בית מספקות עזרים שונים ללידה, שלא תמיד נמצאים בבתי החולים. לא כל המיילדות מספקות את כל העזרים. להלן רשימת עזרים שמסופקים על ידי מיילדות בית:
בריכה - באף בי"ח, עד כמה שידוע לי, אין בריכה לזמן הצירים. לכל היותר יש אפשרות למקלחת, ובמקרה הטוב אמבטיה, וגם זה לא תמיד. באף בית חולים אין כיום אפשרות ללדת במים. המים מועילים בצורה מדהימה לשיכוך הכאבים, והבריכה שונה מהאמבטיה בכך שהיא הרבה יותר גדולה וגבוהה, וזה הרבה יותר יעיל ונוח, והיא גם ממוקמת בחדר הלידה עצמו ולא מחוצה לו.
TENS - מכשיר המתחבר לגוף היולדת במדבקות, ומקל על כאבי הצירים. ניתן לשכור אותו במחיר של כמה מאות שקלים ולהשתמש בו גם בלידת בי"ח, אך מיילדת בית מספקת אותו ללא תשלום נוסף, ובניגוד לצוות בית החולים - היא גם יודעת לסייע ליולדת בתיפעול.
גז צחוק - משכך כאבים בצורת מסיכת גז המונחת על פניה של היולדת. הוא נחשב למשכך בלתי פולשני ובלתי מזיק, ויולדות רבות המעוניינות בלידה טבעית, מוכנות לשקול את השימוש בו. למיטב ידיעתי, רק בתי חולים מעטים מאפשרים את השימוש בו.
כיסא לידה - שרפרף עם חור במרכזו, שנועד לתת אפשרות ללדת בתנוחת ישיבה.

» הרגשת ביטחון - הרגשה של בטחון ושלווה היא דבר אינדיבידואלי, שמשתנה מיולדת ליולדת. ישנן יולדות, שאינן מרגישות בטוחות ומוגנות בבית חולים, ולעומת זאת מרגישות כך במקום אחר - בביתן, או בבית המיילדת. חשוב מאד שהיולדת תרגיש בטוחה ומוגנת ככל האפשר, על מנת שלא יצטבר בה מתח שיעכב את הלידה, והיא תהיה רגועה.

» סטריליות - במחשבה ראשונה, התדמית היא שבית חולים הוא מקום נקי וסטרילי, ואילו הבית - פחות. למעשה, זה הפוך. בית החולים, כשמו כן הוא: יש בו הרבה חולים, והרבה מחלות, הרבה חיידקים והרבה זיהומים. כל החיטויים הנעשים בו, לא יכולים לסלק את החיידקים ששורצים באוויר.
בבית, החיידקים שבאוויר ובחפצים, הם חיידקי האם, שאינם יכולים לפגוע בשום צורה בתינוק. אפילו אם יש חתול או אבא מצונן בבית, אלה חיידקים שהאם כבר נחשפה אליהם לפני הלידה ופיתחה אליהם נוגדנים שמועברים אוטומטית לעובר ואח"כ לתינוק (שלא לדבר על כך שהאבא המצונן יכול להגיע גם לבית החולים, כשעל חולצתו שיערות חתול).
בבית, היולדת לא צריכה לחלוק שירותים ומקלחת עם יולדת אחרת לאחר הלידה. כמובן, שגם בבית לא מוותרים על שמירה מקסימלית של נקיון בזמן הלידה ואחריה. המיילדת משתמשת בציוד סטרילי חד-פעמי בהתאם לכל התקנות הרפואיות.


לראש הדף
השפעת הלידה על התינוק
כיום, ידוע שלחוויית הלידה יש משקל מכריע ביותר, והיא משפיעה למעשה על כל חייו של האדם. אין אלה תיאוריות "מיסטיות", אלא דברים בדוקים ומוכחים, וגם מתקבלים על הדעת, ואכמ"ל. לכן, מוטל על האימהות לדאוג לכך שחוויית הלידה תהיה ככל האפשר שלווה וחיובית, וכמה שפחות טראומטית לרך הנולד.

אני מחלקת את הלידה לשלושה חלקים, מבחינה זו:
א) הצירים, והלידה עצמה - משפיעים על התינוק הן לטווח הקצר והן לאורך כל חייו.
ב) מיד לאחר הלידה - ידוע שההנקה המיידית לאחר הלידה חשובה ביותר להצלחת ההנקה בכלל. השעות הראשונות של האם עם תינוקה משמעותיות לקשר ביניהם.
ג) האישפוז - אינני נוגעת בסוגייה זו, שגם היא מאד-מאד חשובה, מפני שלרוב ניתן להשתחרר מביה"ח מיד לאחר הלידה, וכך לא צריך ללדת בלידת בית בשביל להימנע מאישפוז.

אפרט להלן את הגורמים לטראומה לתינוק, ואשתדל לציין את השלכותיהם לטווח הקצר והארוך. יש להבין, כי כל התערבות בלידה, כגון לידה מכשירנית, זירוז, פקיעת מים מלאכותית, חתך אפיסיוטומי, מפרים את האיזון הטבעי של הלידה, וגורמים לה להיות שונה מכפי שהיא אמורה להיות. הולד מושפע הן מההשלכות הישירות עליו והן מכך שאימו עברה את הלידה שלא בצורה האידיאלית. לכן לא אפרט בדיוק את ההשלכות של כל התערבות והתערבות, אלא אסתפק בציון העובדה שיש השלכות כאלה. יש לזכור גם שכאמור, כל התערבות אינה עומדת בפני עצמה בלבד אלא גוררת סיבוכים והתערבויות נוספים.

» החדרת אינפוזיה ליולדת - הוכח קשר בין אינפוזיה ליולדת לבין סירובי הנקה ותסכולי הנקה לאחר הלידה, מאחר והאינפוזיה גורמת לעתים לבצקת קלה בשדי האם. אינפוזיית מגנזיום (לטיפול בלח"ד גבוה) עשויה לגרום לסתימת מעיים לולד.
» מתן טשטוש (פטידין) ליולדת - חומר הטשטוש חודר את השיליה ומגיע לתינוק. מעבר לכך שהתינוק נחשף לחומר כימי בהיותו כל כך פגיע, הרי שהוא נולד לאם מטושטשת, שאינה מסוגלת לתת לו את תשומת הלב הדרושה, והוא עצמו לרוב מתקשה ביניקה וסימני הטשטוש ניכרים עליו עד 36 שעות לאחר הלידה.
» אפידורל - לכאורה, האפידורל "אינו משפיע", כי החומר עצמו אינו מגיע לשיליה. זוהי דוגמא להליך שנראה "תמים" ביחס לעובר, אך בעצם משפיע עליו בדרכים שונות, והוכח שגורם בעיות בהנקה במקרים רבים.
» חתך אפיסיוטומי - מונע מהתינוק להילחץ ביציאתו, לחיצה שחיונית מסיבות שונות, בין השאר עוזרת ליציאת ליחה מריאות הולד.
» זירוזים - זירוזים שונים מחישים את הלידה באופן בלתי טבעי, לפני שהולד מוכן לכך. זירוז כימי גורם לצירים ללא הפסקה. לצירים יש תפקידים שונים בגירוי מערכות בגוף העובר, וגם להפסקות שביניהם יש תפקיד.
» ואקום, מלקחיים - לידה מכשירנית פוגעת בעובר פיזית (משאירה סימני שטף דם על ראשו), ונפשית, בכך שלא מתאפשר לו לערוך את המסע בתעלת הלידה באופן עצמאי.
» ניתוח קיסרי - ישנם מחקרים המצביעים על השלכות פסיכולוגיות מרחיקות לכת על התינוק שמונעים ממנו לפלס את הדרך החוצה באופן טבעי ובכוחות עצמו, ובמקום זאת "מחלצים" אותו באופן מלאכותי.


נעבור כעת למהלך הדברים במשך כשעתיים מרגע יציאת התינוק. אתאר את מהלך העניינים בבית חולים, ולעומתו מהלך העניינים בלידת בית.

בבית החולים, יוצא הוולד מחושך מוחלט, ישירות אל אור מסמא (בניתוח קיסרי גם לחדר קר כקרח) ואל מהומת בית חולים סטנדרטית ("ר-חל! תביאי צמר גפן לפה!").
נוהגים לאחוז אותו ברגליים, לטלטלו ולתת לו מכה בישבן, אם חלילה הוא לא התחיל לבכות שניה לאחר שיצא לאויר העולם. קבלת פנים נחמדה לעולם, לא? חותכים את חבל הטבור ללא שהיות (פירוט על כך בהמשך), ואז עוטפים את התינוק ומניחים אותו על בטן אימו לשתי דקות בערך. מיד לאחר מכן שוב לוקחים אותו לרחיצה מהירה ומיותרת עם "סבון תינוקות" (תינוקות עד גיל חצי שנה בכלל לא צריך לשטוף עם סבון, ואם כבר אז סבון מחומרים טבעיים), שמורידה ממנו את שכבת הורניקס, שהיא השכבה השומנית שעוטפת את גופו, שוקלים אותו ומחתלים.
יש גם ששואבים נוזלים מפיו כפעולה שגרתית - דבר שפעמים רבות מזיק להנקה, ובודאי שאינו נעים לתינוק. כמו כן דוחפים מקל-אוזניים לרקטום, על מנת לוודא שאין חסימת מעיים. בתי חולים נוטים כיום לעודד אימהות להניק מיד לאחר הלידה.

ברובם ככולם של בתי החולים, יש תקנה שמורה להפריד בין האם לתינוק למשך שעתיים עד שש שעות מיד לאחר הלידה. בשעות קריטיות אלה (קריטיות מבחינת התקשרות אם-תינוק; מבוסס על מחקרים) התינוק נמצא בתינוקיה, נבדק ע"י רופא. לא נמצא לידו אף אחד שיוודא שהרופא יחמם את הסטטוסקופ לפני הבדיקה, או שינחם אותו או ייתן לו מוצץ במידה והבדיקה לא נעימה לו. גם אם האב המאושר ייקח אחריות ויילך להיות עם התינוק במהלך הבדיקות והטיפולים - זה לא מספיק, כי תינוק צריך אמא, ואמא צריכה תינוק!
הערה נוספת של דינה: בשעות הראשונות אחרי הלידה, בתור פעולה שגרתית, נותנים לרך הנולד חיסון נגד צהבת B וטיפות אנטיביוטיות לעיניים. הרבה רופאים מסכימים שאלה פעולות לא הכרחיות לחלוטין, ויש הרבה עדויות על כך שיש בהן נזק. לא כאן המקום לפרט, אך היה חשוב לי להזכיר את זה, כי יש להורים זכות מלאה להגן על התינוק ולחסוך ממנו פעולות מיותרות ומזיקות.
בלידת בית, החוויה שונה לחלוטין. התינוק יוצא לחדר חמים ואפלולי, אולי אף לתוך מים בטמפרטורת הגוף (שמהם הוא מוצא מיידית). בחדר יש שקט, או מוזיקה חרישית ונעימה, שמוכרת לוולד. הוא נעטף בפלנל ובכובע, ומונח על בטן האם. חבל הטבור ייחתך כשיפסיק לפעום, כעשרים דקות לאחר הלידה, כדי לא לגרום טראומה לתינוק בקטיעה פתאומית של אספקת החמצן שלו (אגב, לא ידוע אם יש או אין תאי עצבים בחבל הטבור). בודקים, כמובן, שהוא נושם, ומציינים ציון אפגר אפגר (מבחן להערכת המצב הגופני של התינוק מיד לאחר הלידה).
מאוחר יותר, רק באישור האם ובעדינות מרובה, שוקלים אותו, ומחזירים להנקה. לא רוחצים אותו בשלב זה, ויכול להיות שיחכו 24 שעות ויותר עד האמבטיה הראשונה, כדי לתת לשכבת הורניקס שעליו להיספג בעורו ולהזין אותו. כמובן שהמיילדת בוחנת אותו ומוודאת שיעשה את צרכיו הראשונים.
בתוך 24 השעות הראשונות ללידה או אחריהן, ניתן לנסוע עם התינוק לבדיקת רופא ילדים, או להזמין אותו הביתה. באופן כללי, החוויה הרבה יותר רגועה, מחבקת ואוהבת לתינוק, מכל הבחינות.
לראש הדף

במהלך ההריון
המיילדת מבצעת מעקב הריון, הכולל לפחות 3 פגישות אישיות עם היולדת. רוב המיילדות מקיימות פגישה פעם בחודש, החל משבוע 22-25, ופעם בשבועיים החל משבוע 36.
המיילדת מסתכלת בתוצאות הבדיקות שהיולדת עשתה (דם, אולטרסאונד, העמסת סוכר ועוד), בודקת בעצמה חלבון בשתן, מודדת את הבטן, ממששת אותה על מנת לעשות הערכת משקל (שהיא לרוב מדוייקת לא פחות מהערכת האולטרסאונד) ולזהות את תנוחת היילוד.
לעתים היא מספקת לאישה חומר כתוב בדבר תזונה נכונה להריון, מדריכה אותה לגבי הכנת פרינאום ללידה, מדריכה אותה לשתות תה פטל לחיזוק הרחם ותכשירים אחרים, עונה על כל שאלותיה של האישה ההרה ובודקת מה הן ציפיותיה של היולדת או דרישותיה המיוחדות.
המיילדת גם מוודאת שהאישה תעבור קורס הכנה ללידה, או מעבירה לה אותו בעצמה, בתשלום נוסף. המיילדת אחראית לוודא שמתקיימים כל התנאים הדרושים להבטיח בטחון מלא ללידת בית, והפחתת סיכונים למינימום.

לרוב, המיילדת מקפידה שהיולדת תעבור את הבדיקות הבאות:
- סריקת מערכות
- בדיקת טיי זקס
- בדיקות דם להריון (מחלות TORCH, נוגדני אדמת)
- ספירות דם סדירות, לשלילת אנמיה
- העמסת סוכר
- לפעמים – הערכת משקל בסוף ההריון
- בדיקות מעקב הריון שהוזכרו לעיל – שקילה, חלבון בשתן, לח"ד וכו'
הדברים גמישים, ויש מקרים שבהם המיילדת תוותר ליולדת שמאד לא רוצה לעשות בדיקה מסויימת (למשל, העמסת סוכר). במקרים אחרים, אולי תתבקשנה בדיקות נוספות, אם יש חשש למשהו. לראש הדף


מצבים שמונעים לידת בית
במצבים הבאים, יימנע מיולדת ללדת בבית, בגלל הסיכון המוגבר שהם מהווים.
- אנמיה - המוגלובין נמוך מ10
- מצג עובר בלתי שגרתי - שאינו מצג ראש
- לחץ דם גבוה
- סכרת הריונית
- עובר גדול מ4.3 או קטן מ2.5 - כל עובר שמוערך מעל 4 קילו יחייב את המיילדת לשיקול דעת האם לקחת את הלידה. ההחלטה תתקבל בכל מקרה לגופו, בהתאם למצבה של היולדת, נסיונה של המיילדת ועוד.
- לידה לאחר ניתוח קיסרי
- לידה קודמת שהסתבכה בכל צורה שהיא
- תאומים
- דימומים במהלך ההריון
- לידה לפני שבוע 37 או אחרי שבוע 42
-ירידת מים מיקוניאליים

אין צורך להרחיב הרבה - מובן מאליו שמחלה כלשהיא של היולדת, אם זו מחלת לב, צהבת, או אחרת - תמנע לידת בית, וכך גם מצבים שונים שלא פורטו כאן, כמו לידה ראשונה אצל אישה בעלת מבנה צר מאד, אישה שבלידות הקודמות לא הצליחה ללדת ללא משככי כאבים, ובאופן כללי - אישה שמשום מה לא נראית למיילדת כאישה שתצליח ללדת בלידת בית מוצלחת, בגלל שהיא לחוצה מדי, חסרת אחריות, או כל סיבה אחרת. לעומת זאת, יש מיילדות שכן יסכימו ליילד לידה לאחר ניתוח קיסרי, למשל, בתנאים מסויימים.

כדאי לציין, כי בניגוד לסברה הרווחת, ש"לידה היא דבר בלתי צפוי וסיבוכים בלידה הם דבר נפוץ ביותר" - למעשה, נדיר מאד שיתגלו סיבוכים ביולדת שעונה על כל התנאים שהוזכרו, וניתן לה ללדת בשלווה ובאופן הרצוי לה, ובמיוחד אם כבר עברה לידה קודמת או לידות קודמות בשלום. בהקשר הזה שומעים בדרך כלל את סיפורי הזוועות על התינוק ש"לפתע פתאום נכנס למצוקה", או "יצא כחול כולו". אם נעמיק מעט, נגלה כמעט תמיד שמצוקת התינוק סומנה מראש באמצעות ירידת מים מיקוניאליים - ובמקרה כזה אכן לא הולכים ללידת בית. במקרים אחרים, היולדת היתה בסיכון כלשהו שהתייחסו אליו באדישות - אנמיה, לחץ דם גבוה, ועוד סיבות שמגבירות את הסיכון בלידה. לראש הדף


ואם בכל זאת "קורה משהו"?!
אם בכל זאת יש חלילה בעיה כלשהי בלידה או בתינוק שזה עתה נולד, הרי שהמיילדת מצויידת בציוד עזרה ראשונה, הכולל עירוי ובלון חמצן, ומסוגלת להעניק טיפול ראשוני עד שיבוא האמבולנס.

אם אכן תתעורר בעיה, כמו דימום לאחר הלידה, הסיכוי שהיולדת תקבל טיפול ראוי הוא גדול יותר כשהיא יולדת בלידת בית, מכיוון שיש לה מיילדת "אחד על אחד", שבודקת אותה כל הזמן בתשומת לב ואינה מסירה ממנה את העין. במידה והתינוק זקוק להנשמה\החייאה, מה שקורה בבית חולים זה שהמיילדת מזעיקה רופא, בניגוד ללידת בית שבה התינוק לא צריך לחכות לרופא שיגיע וגם יואיל ללבוש כפפות וכו', אלא מקבל טיפול ישירות מהמיילדת ללא כל דיחוי. שמעתי אישית לפחות שני סיפורים, שאני יכולה לאמת עם שמות ומקום התרחשות, שבהם חיים ומוות נקבעו על פי חוסר תשומת הלב של הרופאים. בסיפור הראשון, חיי תינוק ניצלו בזכות עירנותה של אימו. בסיפור השני, חיי האם לא ניצלו.

במקרים רבים של בעיה כלשהי לאחר הלידה, כמו דימום של האם, מצוקת נשימה של התינוק ועוד, המיילדת יכולה לפתור את הבעיה ללא נסיעה לבית החולים. יש לה את כל הכלים לטפל בבעיה, באותה מידה שיש אותם בבית החולים, ושמעתי על מקרים שאכן התעוררה בעיה והמיילדת פתרה אותה – בדיוק באותה מידה שרופא היה פותר אותה בבית החולים. לראש הדף


מהלך הלידה
המיילדת, כמובן, מעודכנת מראש במצבה של היולדת - צירים מדומים, תחילת צירים אמיתיים, או כל התפתחות אחרת. עם תחילת צירים תכופים וסדירים (כמו אלה שנוסעים איתם לביה"ח) מתקשרים למיילדת, והיא מגיעה.

בזמן הצירים המיילדת נמצאת עם היולדת, תומכת בה, עוזרת לה בעיסויים ובכל אמצעי שעומד לרשותה - שמנים אתריים, רפלקסולוגיה, כניסה למים, ועצות שונות - כמו שינוי תנוחה ועוד. היולדת יכולה, אם רצונה בכך, לוותר על נוכחותה של המיילדת - לשלוח אותה לחדר אחר וכיו"ב, אם היא מעוניינת בפרטיות בשלב הצירים. המיילדת בודקת מדי פעם בדיקה פנימית, ובודקת את דופק העובר עם דופלר. היא מקפידה שהיולדת תשתה משקה מזין, כדי למנוע התייבשות, ומדריכה אותה בנוגע להתנהגותה - למשל, מתי מותר להיכנס למים ומתי כדאי לצאת מהם (יש מצבים שבהם המים עוצרים את התקדמות הלידה).

בשלב צירי הלחץ, המיילדת מעסה את היולדת, אם יש צורך בכך, כדי שלא ייווצרו קרעים בעת יציאת התינוק. אם צירי הלחץ נמשכים זמן רב (בלידה ראשונה, בד"כ), היא עוזרת ליולדת לשנות תנוחה, או לעשות משהו אחר שיעזור להאיץ את הלידה. לראש הדף


לאחר הלידה
כפי שפורט למעלה, התינוק נשקל במשקל ביתי שהמיילדת מביאה איתה, חבל הטבור נחתך. המיילדת בודקת את היולדת, ומוודאת שהשליה יצאה במלואה. אם יש בעיה ביציאת השליה, אז מנסים בדרכים שונות להוציא אותה (בביה"ח, ישר נותנים זריקה, בלי לנסות אפילו), ואם לא הולך – נוסעים לבית החולים לשם כך. אם יש קרעים – המיילדת תופרת אותם.

את השיליה ניתן לקחת ולקבור או לעשות איתה כל דבר שבני הזוג מוצאים לנכון.

ניתן לנסוע לבי"ח על מנת לבדוק את היילוד, או להזמין רופא ילדים הביתה. למעשה, ניתן לחכות עם זה 24-36 שעות, אם התינוק נראה טוב, יונק ויש לו יציאות.

בנוגע להליכי בי"ח שונים לגבי היילוד:
ויטמין K – המיילדת יכולה לתת לתינוק בטיפות, שהן עדיפות על הזריקה הניתנת בביה"ח, והיא מספקת לאם עוד שתי אמפולות כדי לתת לתינוק בגיל שבוע ובגיל חודש. אם רוצים דוקא זריקה, אפשר לנסוע לביה"ח לקבל אותה.

חיסון נגד צהבת B – בעיקרון, החיסון מיותר במידה והאם עשתה בדיקה וגילתה שהיא אינה נשאית של המחלה. אם היא מעוניינת בחיסון, ניתן לקבל אותו בביה"ח אחרי הלידה, או בכל עת אחרת בטיפת חלב.

אנטיביוטיקה לעיניים – בד"כ יולדות בית מוותרות על זה, אבל אם רוצים, המיילדת יכולה לתת.

בדיקת PKU – בדיקת דם לתינוק הנעשית ב40 השעות לאחר הלידה. המיילדת יכולה לעשות אותה כשהיא מגיעה לביקור בית אחרי הלידה, ואפשר גם בטיפת חלב.

לאחר הלידה, המיילדת נשארת עם היולדת מספר שעות, עוזרת לנקות, ועוזבת רק כשהיא רואה שהבית פחות או יותר מתפקד. אם יש צורך לנסוע לבית החולים מסיבה כלשהי, המיילדת נוסעת עם היולדת. במקרה שלנו, נסענו בשביל תפרים. זה היה שעתיים אחרי הלידה, והמיילדת, שעובדת באסף הרופא, היתה איתנו שם לפחות ארבע שעות ודאגה לסדר עבורנו את כל העניינים.

המיילדת מגיעה לביקור בית במהלך 24 השעות שלאחר הלידה, ולעוד ביקור או שניים בימים שלאחר מכן. היא גם שומרת על קשר וטורחת להתקשר ולשאול מה המצב לאחר מכן. אליי היא התקשרה להזכיר בגיל חודש לתת את הויטמין K, שלחה לו בדואר כובע-תינוק שהיא רקמה עליו וכרטיס ברכה, והתקשרה כעבור שנה לאחל מזל טוב ליום הולדתו הראשון. לראש הדף


תכל'ס – מה צריך בשביל לידת בית?
לידת בית עולה בין 2,500 ל 4,500 ש"ח, תלוי במיילדת. לרוב, לידת בית מתרחשת בביתה של היולדת, אבל לא חובה – אילנה שמש מיילדת בצימר שבביתה, במושב ישרש.

לא צריך שום דבר מיוחד בשביל ללדת בלידת בית – מספיק חדר, מים חמים בדוד (ומיחם חשמלי לתגבור, בחורף), להוציא את הכלב החוצה – ואפשר ללדת!

לכלוך – אין כמעט לכלוך. אני באופן אישי ילדתי בחדר שכולו שטיח מקיר לקיר – מה הבעיה? מכסים הכל בניילונים, פורשים על הרצפה מזרון ועליו ניילון\וילון אמבטיה ישן\שעוונית ועליו סדינים ישנים, ונעזרים בסופגני שקמה – מין פדים גדולים ומרובעים, שסופגים לתוכם את כל הלכלוך.

בטיחות – ברור שעדיף ללדת בבית שנמצא במרחק 10 דקות נסיעה מבית חולים או פחות, אבל בד"כ גם עשרים דקות נסיעה הן מרחק סביר, ומיילדות מסויימות יסכימו להגיע גם למקומות מרוחקים יותר מבי"ח – הכל בהתאם לנסיבות (למשל, האם זו לידה ראשונה או לא). לראש הדף


איך בוחרים מיילדת?
באתר "באופן טבעי" מצויה רשימת מיילדות בית.
כדאי לעשות רשימה של המיילדות שקרובות אלייך גיאוגרפית (אל תשכחי שתצטרכי גם להיפגש לשם מעקב הריון), ולהתקשר אליהן. בטלפון אפשר לברר מחיר ופרטים בסיסיים שחשוב לך לדעת, למשל – כמה יולדות היא מקבלת לחודש, ולספר לה פרטים חשובים על מצבך הרפואי, למשל מחלה כרונית כלשהי, חשש לסכרת הריונית או סיבוך בלידה קודמת, וכן תאריך הלידה המשוער.

כדאי לומר זאת כבר בשיחת הטלפון, כי ייתכן שזה יגרום לה לשלול מיד את קבלת הלידה, או תודיע לך שבתאריך המשוער היא תהיה בחו"ל. מומלץ לקחת מהמיילדת פרטים של יולדות שילדו איתה, כדי שתוכלי לשוחח איתן.
לאחר שדיברת עם המיילדות, יכול להיות שנשארת עם אפשרות אחת או שתיים, ויכול להיות שיותר – תלוי בעיקר איפה את גרה.

עכשיו, אפשר להתקשר ליולדות שהמיילדת נתנה לך את פרטיהן ולשמוע מהן על החוויה. אפשר גם לעשות חיפוש באינטרנט על שם המיילדת, ולמצוא סיפורי לידה רלוונטיים.
סביר להניח שהאינטואיציה שלך תנחה אותך לנטיה לכיוון אחת המיילדות, ואם לא, תעשי אן-דן-דינו, ותקבעי פגישת היכרות. רוב המיילדות לוקחות 200 ש"ח על פגישה כזאת, וחלקן מנכות את הסכום מהתשלום הסופי על הלידה.

בפגישת ההיכרות תשאלי שאלות מקיפות שהכנת מראש, ותספרי קצת על ציפיותייך מהלידה. אל תחששי להתקיל אותה בכל שאלה שעולה על דעתך, בנוגע לבטיחות הלידה – היא לא תיעלב! תפקידה של המיילדת לדאוג לכך שיהיה לך מלוא המידע על התהליך שאת עומדת לעבור, ולהבין שזה תהליך שדורש שיקול דעת.
אם את מרגישה שהיא דוחה אותך בקש, ולא נותנת לך את כל המידע שאת רוצה לקבל, ייתכן שזה לא מה שמתאים לך. דבר נוסף שכדאי לשים אליו הוא היחס שלה לבעלך – האם היא נותנת לו את המקום הראוי מבחינתך כשותף בתהליך.


המחברת: אביטל רביבו
עוסקת בשירותי טקסט - הקלדה, עריכה לשונית ותוכנית, הגהה, תרגום אנגלית-עברית-אנגלית, כתיבת תסריטים ומחזות.
לפרטים והזמנות: 077-42-077-46 (לא בשבת)
revivo@shoresh.org.il
האתר: אות ומופת

לראש הדף
   לומדים הורות החיים כדרך   »   להיות הורה   »   הריון, לידה, תינוקות   »   לידת בית

להיות הורה

מידע על חיסונים 

Facebook
derech.net@gmail.com       08-8596831     
בנייה וקידום האתר    BinyaNet SEO - קידום אתרים באינטרנט     כל הזכויות שמורות
Valid HTML 4.01 Transitional