התפתחות אישית, רפואה הוליסטית
החיים כדרך - הדרך לחיים!
דרך למודעות עצמית
מדורי האתר
החלפת גגות רעפים, פינוי אסבסט שירותי טקסט ותסריטאות קלאב הוטל אילת עוצמת הרכות מים חיים
   לומדים הורות החיים כדרך   »   להיות הורה   »   לומדים הורות   »   פינוק וחסות יתר


פינוק וחסות יתר

מאת דינה ברוצקי

למילה "פינוק" יש קונוטציות שונות, חיוביות ושליליות, לכן חשוב לי להגדיר קודם כל למה כוונתי, לצורך הדיון במאמר זה.

פינוק:
לעשות למען הילד כל דבר אפשרי, להתאים אליו את החיים, לדאוג לשביעות רצונו בכל עת.

חסות יתר - הגנת יתר:
ניסיון להגן על הילד מפני כל קושי, כל מצוקה, כל אמת קשה ולא נוחה.

חשוב להבין את ההבדל בין אהבה, חום, חיבוקים, מילים טובות - כל זה מומלץ וחיוני להתפתחות הילד - לבין הפיכת הילד למרכז החיים, העברת מסר לילד שהוא הכי חשוב וכולם כאן כדי לספק את רצונותיו.
מותר גם לעשות בשביל הילד דברים שהוא אמור לעשות לבד - אך חשוב להקפיד שהילד גם ידע לעשות אותם ולא יחשוב שזה מובן מאליו שעושים עבורו.

מה שנוח להורה ולילד ולא יוצר תלות - אין אתו שום בעיה, וזהו לא נושא המאמר הזה.

אנחנו נדבר כאן על פינוק שפוגע בהתפתחות הבריאה של הילד. אני מתכוונת להעברת מסר שהילד הוא הדבר הכי חשוב במשפחה וסביבו המשפחה מתפקדת, ועל מילוי תפקידים שהילד מסוגל למלא בכוחות עצמו. (כמובן, לא קורה כלום ממקרים חד פעמיים - הן לטובה והן לרעה. מדובר על רצף, על האווירה המשפחתית ועל ערכי המשפחה).

ילד מפונק, שפותרים לו בעיות שהוא יכול לפתור בעצמו - מועבר לו מסר שהחיים יתאימו את עצמם אליו, ובעיותיו תיפתרנה ע"י אחרים.
כשזה לא קורה הוא חש מקופח.

ההורים רוצים למנוע מהילד תסכול, מצוקה וכאב, אך בכך הם מונעים ממנו תהליך של הסתגלות לחיים.

הפינוק בא גם מהתפיסה של ההורה האומרת שהוא חייב להיטיב, לשפץ ולתקן את יחסי הילדים עם אחיהם, עם ההורה השני, עם ילדים אחרים, עם המורה ועוד…
תפיסת המציאות של הילד, כתוצאה מכך, היא שהחיים ובני האדם שסביבו אמורים לטפל בו ולסלק כל מכשול מדרכו. אני נולדתי רק כדי לקבל וליהנות. כל תסכול הוא כשלון של הסביבה. מגיע לי לחיות כנסיך.

ההורה רוצה ילד מאושר. האמנם פינוק גורם לילד להיות מאושר?
המחקרים מראים סימני אומללות דומים בין אנשים שגדלו כילדים מוזנחים, לבין אלה שגדלו מפונקים. תחושת הקיפוח היא תחושה סובייקטיבית, שלרוב אינה תואמת את המציאות האובייקטיבית.

ילד מפונק חש מקופח בכל פעם שהוא אינו במרכז, כשהוא לא מקבל את מה ש"מגיע" לו. ככל שהוא יגדל כך המציאות פחות תענה על הציפיות שלו, וכך תחושת הקיפוח תלווה אותו לאורך כל החיים.
הילד המפונק חש חוסר יכולת וחוסר אונים, כי לא הייתה לו הזדמנות להתגבר על קשיים. הוא תלותי מאד ולא יודע לעמוד בתסכולים. יכולת העשייה והתרומה שלו מוגבלת. ילדים אלו נעלבים בקלות, בוכים ומצפים לפיצוי מהחברה. לרוב יש להם בעיות חברתיות.

ההורה חושב שבעתיד הילד יעריך את הנתינה ואת המסירות שלו, אך זה לא קורה. ההפך הוא הנכון. ככל שנותנים לו יותר, הילד המפונק מעריך פחות את הנתינה של ההורים. הילד לומד לקבל זאת כמובן מאליו, "מגיע לי". וההורה, ככל שהילד מתבגר, מפתח כעס, תסכול וביקורת. וכך גם הילד אומלל, כי הוא לא יודע לתת, אלא רק לקבל. בעצם, על ידי לקיחת תפקיד ה"נותן" הבלעדי מונע ההורה מהילד את יכולת הנתינה, ואת הסיפוק שבנתינה.
הסביבה כועסת, והילד מרגיש אבוד, הוא חש שאיש אינו מבין ללבו.
גם ההורים וגם הילד חווים תסכול.

הדרכים של פינוק וחסות יתר הן די דומות, והרבה פעמים חופפות. ההבחנה ביניהם היא:
    - פינוק מדגיש את המרכזיות של הילד.
    - הגנת יתר וחסות יתר מדגישות חוסר יכולת, קטנות ואי מסוגלות להתמודד עם החיים.

מה המניעים של ההורים שנוהגים להגן על הילדים יתר על המידה?

השקפת ההורים:
העולם הנו מקום קשה ואכזר. הילד הוא חלש וחסר אונים. לכן ההורים הם האחראים על שלומו ובטחונו באופן מוחלט. עליהם להבטיח את אושרו ושביעות רצונו המלאה, ותפקידם הוא לגרום לעולם שיהיה טוב אליו. על ההורה להגן על הילד מכל צער, מצוקה ואי נחת. יש לשאוף שהילד תמיד יהיה שמח ומרוצה.
אם הילד כועס, רוגז ועצוב - זהו מצב שיש לתקנו מיד. יש לעשות למען הילד כל דבר אפשרי. חסות יתר מופיעה בד"כ בפגים, בעלי מום או מחלות, ילדים שנולדו אחרי עקרות ממושכת…

מסקנות הילד:
אני חסר יכולת וחסר אונים. יש לדאוג לשלומי ולרווחתי כל הזמן. אם קורה משהו שלא לרצוני, סימן שמישהו התרשל וקיפח אותי.
בדומה לילד מפונק: הכל מגיע לי תמיד, כולם צריכים לעמוד לרשותי ולספק את רצונותיי.
אם נפלה עליו מצוקה או מעמסה שההורים היו יכולים למנוע, עליהם להפגין רחמים על המסכן, חסר האונים.

התנהגות הילד:
אם בפינוק הילד יכול לחוש מיוחד, מועדף, בחסות-היתר הוא חש חסר יכולת, קטן, לא מסוגל להתמודד לבד, מיואש, חסר ביטחון עצמי, שמחפש כל הזמן אחרים שיעשו עבורו את העבודה. מי שמאמין בחוסר יכולתו ובטוח שלא יוכל להתמודד - ידכא כל יוזמה ליצירתיות שיש בו ויעדיף להתמקד במשימות קטנות שבהן יוכל לעמוד.
אפשרות אחרת - במשך כל חייו הילד, ולאחר מכן - המבוגר, ינסה להוכיח שהוא יכול להתמודד, וייקלע לעשייה אינטנסיבית וכפייתית במטרה להוכיח את כוחו (לעתים רק בטיפול נפשי ניתן לשנות זאת).
אצל ילדים הסובלים מעודף שמירה, דאגה וטיפול, עלולות להתגלות בעיות בשינה ובאכילה (הם לא למדו להירדם לבד, הכריך והבננה רודפים אחריהם לכל מקום…).

ההורים, כמו הילדים, מונעים ע"י צורך בתחושת השייכות, והרבה פעמים באופן לא מודע אנחנו מלבישים את הצרכים שלנו על דרכי החינוך שלנו. תחת הכותרת של "טובת הילד" אנחנו בעצם פועלים לסיפוק הצרכים שלנו. חשוב לזהות מה מניע את ההורה שנותן חסות יתר או מפנק. למשל:
    - לספק לילדים את מה שהוא רצה ולא הצליח לקבל בילדותו
    - פרפקציוניזם, הצורך להיות "הורה מושלם"
    - צורך בקשר תלותי - חשש מהפרדה - קושי לקבוע גבולות בין הורה לילד
    - צורך להיות מוערך ונאהב
    - תחושת כוח ועליונות - הנמכת הילד מרוממת את ההורה
    - ייסורי מצפון, פיצוי על היעדרות מרובה של ההורה
    - דימוי עצמי נמוך של ההורה - אין לו זכות לממש את צרכיו שלו
    - חוסר ביטחון ובלבול באשר לערכים שההורה רוצה להעביר

רק כשההורה מבין שהוא מונע מהילד את יכולת הנתינה וההתמודדות, ובכך פוגע בהתפתחותו הבריאה - אז אפשר לעלות על דרך של שיתוף, קבלה והדדיות.

כדי לשנות את דרכי החינוך, חשוב לפעול בהדרגה ובעקביות. ההורים צריכים, לאט-לאט, לשחרר את הילדים מהאהבה החונקת ודאגת היתר, ללמוד לסמוך יותר על היכולות הטמונות בכל ילד - ובכך ללמד את הילד לסמוך על עצמו. לתת לילד להתמודד עם פחדים, מצוקות ובעיות.

השלב הראשון בתהליך הזה הוא עבודה עצמית של ההורה, זיהוי הצרכים שלו, הפרדה בין הצרכים של ההורה לצרכים של הילד. במקרים רבים מסתבר שההורה המפנק זקוק לתהליך עמוק של שינוי אישי, כדי לאפשר לילד לגדול ולהתפתח בצורה בריאה. לא קל לעשות תהליך כזה לבד, או רק מקריאת ספרים ומאמרים. מומלץ לקבל עזרה ותמיכה.
(אחת השיטות היעילות ביותר לריפוי אישי ומשפחתי היא "עוצמת הרכות".)

הורה שרוצה להכין את ילדו לחיים צריך לטפח בו אחריות, עצמאות, לעודד אותו לקחת מטלות. יש להבין שצער וכישלון הם הכרחיים כחוויות חיים - הם לא דבר מביש ולכן אין להסתיר אותם. כמובן, אין הכוונה שצריך לחפש חוויות של צער וכישלון כדי שהילד ילמד להתמודד, אלא פשוט לזרום עם מה שהחיים מביאים אתם ולתת לילדים לגיטימציה לחוות גם את החוויות השליליות, כביכול, כחלק בלתי נפרד מהחיים
.
אם מטרת החינוך שלנו היא לגדל ילד עצמאי, אחראי, שיוכל להתמודד בכוחות עצמו עם החיים - אז ניתן לבחון כל דרך חינוך לפי הקריטריון: האם היא מובילה למטרה זו או לא? לא לשכוח שהילד שעומד מולנו הוא רק פיקדון, שניתן לנו כדי שנאפשר לו למצות את מלוא הפוטנציאל שלו.
אנחנו חייבים לראות בו תמיד את המבוגר לעתיד, שיש לו שליחות ייחודית בעולם הזה. אחריותנו וחובתנו להיות לו לעזר בתהליך הגדילה והצמיחה ובמימוש הפוטנציאל המלא, או לכל הפחות - להשתדל לא להיות לו למכשול.

כדי להיות הורה טוב ותומך לילדים שלנו, כדי לשחררם מהתלות בנו - אנחנו חייבים קודם כל ללמוד להיות "הורים" טובים לעצמנו, לסמוך ולבטוח בעצמנו, לפרגן לעצמנו, לרפא את פצעי הילדות שלנו, לעבור את תהליך ההתבגרות שלנו כהורים.
ילדינו הם המתנה שקיבלנו כדי לעזור לנו בתהליך הריפוי והגדילה שלנו!

כל המאמרים בנושא הורות ומשפחה.
לראש הדף
   לומדים הורות החיים כדרך   »   להיות הורה   »   לומדים הורות   »   פינוק וחסות יתר

להיות הורה

מידע על חיסונים 

Facebook
derech.net@gmail.com       08-8596831     
בנייה וקידום האתר    BinyaNet SEO - קידום אתרים באינטרנט     כל הזכויות שמורות
Valid HTML 4.01 Transitional