מרכז "החיים כדרך"

גרסת הדפסה

עידוד

מאת דינה ברוצקי

"מה שאתם רואים מנגד עיניכם הוא השי היקר ביותר שהעניק לנו האלוקים -
חיים חדשים, צחים כשלג שירד זה עתה...
לכל אחת מתכונותיו של ילד יש תכלית, ויש לעודד אותה.
כל ילד נושא בקרבו משאבים נפלאים ויכולות שיספיקו לו לכל ימי חייו,
הדרך שבה תגדלו את הילד תשפיע לא רק על חייו, אלא גם על חיי ילדיו וילדי ילדיו"
מתוך "הדרך לחיים של משמעות - חכמת הרבי מלובאביץ' "

על פי מילון אבן שושן: "עידוד - חיזוק רוחו של האדם לעשות ולבצע דבר מה"

תפקידנו כהורים ליצור סביבה תומכת שתאפשר לילדינו לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם, ולעזור להם לבנות תדמית עצמית חיובית.
אחד הכלים הבסיסיים לכך - זה עידוד.

ילד שגדל באווירה מעודדת לרוב מגיע למסקנה שהעולם הוא מקום בטוח, ושהוא שייך אליו מעצם היותו הוא. יש לו אומץ להתמודד ולהתנסות במשימות החיים השונות. הוא מאמין בכוחות עצמו.

איך נבנית תדמית עצמית חיובית?
ילד חווה רצף חוויות מעודדות
מגיע למסקנה - "אני טוב", "אני מוצלח"
מצפה להצלחה
מצליח
מקבל כבוד והערכה
נהנה
נפתח לסביבה
מתקדם
מעורה
מרגיש בעל ערך
מרגיש שייך
מגיע למסקנה - "אני טוב", "אני מוצלח"
…וחוזר חלילה

לצערנו, הרבה פעמים הילדים נכנסים למעגל הפוך, המוביל לפיתוח דימוי עצמי שלילי:
רצף חוויות מייאשות
מסקנה - "אני לא טוב", "שום דבר לא מצליח לי"
ציפייה לכישלון
כישלון
תחושת השפלה וכאב
הילד עסוק עם עצמו, נסגר
לא מתקדם
מיואש
"אני לא טוב", "אני כישלון"
…וחוזר חלילה

ללא עידוד נכון, קשה מאוד לצאת ממעגל קסמים זה.

למה כל כך קשה לעודד?
לרוב הנטייה היא להתמקד במה שחסר. את הדברים הטובים אנו נוטים לראות כמובנים מאליהן, ועל דברים הפחות מוצלחים מעירים כדי לתקנם - כי זה מפריע ובולט לעין.

העידוד אומר - תעזור לילד לצמוח עם מה שיש לו.
עידוד בא לחזק את הקיים (מהמילה "עוד"). אי אפשר לחזק את מה שאין! למשל, אין טעם להגיד לילד חלש בלימודים שהוא מאד כשרוני. אך בהחלט אפשר לחזק אצלו את כוח הרצון, את ההתמדה, את הנחישות וכו'.

המכשולים בדרך לעידוד:
- מי שלמד מגיל קטן "רק אם אהיה מושלם - אהיה שווה", יתקשה מאוד להשלים עם חוסר המושלמות של הילד.
- חשש שההתנהגות השלילית של הילד תיקבע - לכן כל הזמן מצביעים על השגיאות במקום לעודד.
- פרוש לא נכון של התנהגות מפריעה (למשל, ילד שמשחק עם האוכל - האם זה זלזול או, אולי, ביטוי ליצירתיות?)
- ההורים נוטים לראות את כישלון הילדים ככישלונם.
- מי שלא חווה עידוד - לא יודע לעודד.

כל ילד זקוק לעידוד.
ללא עידוד אפשר לשרוד, אולי, אך אי אפשר לצמוח.


עקרונות העידוד
- הבסיס ההכרחי לעידוד - הוא יחס של כבוד, הקשבה, קבלת רגשות, תגובה אמפטית.
- להיות כנים - הילד מיד קולט את הזיוף.
- להדגיש את החיובי - לחפש את ה"יש" במקום להתמקד ב"אין".
(למשל, תגובה מעודדת לילד שנכשל במבחן - אני רואה שהצלחתה לפתור שני תרגילים נכון. בוא נראה איפה היה לך קשה…)
- להתעלם מהתנהגות שלילית (עד כמה שאפשר).
- דגש על ההשקעה ולא על התוצאה.
- לראות את ההתקדמות של הילד (יחסית לעצמו). לדוגמא, ילד שנוהג לשכוח דברים - "אני ממש מעריכה שזכרת להתקשר אלי היום".
- הפרדת המעשה מהעושה (הילד צריך לדעת שהוא בטבעו טוב, והתייחסות שלנו - שלילית או חיובית - היא להתנהגות שלו בלבד).
- לא להיבהל משגיאות (לא טועה רק מי שלא עושה) .
כל כישלון מעיד על שאיפה, על עשייה.
שאלה שלילית במקרה של כישלון: מה קרה?
שאלה חיובית: מה רצית להשיג? מה נעשה בפעם הבאה?
במקום לדבר על כישלון - לדבר על שאיפות, על כוחות.
אנו לא צריכים להיבהל משגיאות שלנו - אז גם הילדים לא ייבהלו מהשגיאות שלהם.
- שני דברים לא הולכים עם עידוד: אבל וחבל.
- הכלל החשוב הוא הרגישות לצורך של הילד באותו רגע. כל מה שמעודד את רוחו - שווה.
עידוד - זה קודם כל דבר שמעודד. אם הילד לא התעודד - זה לא היה עידוד.
פה גם נכנסת התפיסה הסובייקטיבית.
כל ילד מקבל עידוד בצורה שונה.
איך אנחנו יודעים שהצלחנו לעודד?
לפי התגובה של הילד (חיוך, הסכמה, עשייה וכו').

טעות נפוצה היא "לעודד" את הילד המתקשה, על ידי אמירות כמו: "אני יודע שאתה יכול. אתה פשוט לא רוצה. אין דבר העומד בפני הרצון". או להגיד לילד שקיבל שמונים במבחן: "ממך אני מצפה להרבה יותר".
יתכן שבחלק מהמקרים אמירות כאלה ישיגו את המטרה, אך לרוב הם רק יגבירו את תחושת התסכול של הילד.

טעות נפוצה נוספת - זה בלבול בין שבח לעידוד.
הרבה הורים מודעים לחשיבות של עידוד, ומקפידים לחלק לילדים שבחים ומחמאות.
זה בוודאי יותר טוב מביקורת, אך חשוב להבין את ההבדלים בין שבח לעידוד:
עידוד שבח
מתייחס למעשה
"הציור שלך ממש מוצא חן בעיניי"
מתייחס לעושה
"אתה ממש צייר מעולה"
גם לנכשלים ולעבודה לא מוצלחת
"זה היה מבחן ממש קשה, ובכל זאת הצלחת לענות על כמה שאלות נכון"
נועד למצליחים ולעבודה מוצלחת
לא מעמיס ציפיות על הילד
"גילית אחריות…"
גורם לילד לשמור על הציפייה לרמה גבוהה - לחץ
"את ילדה כל כך אחראית"
כן ואמיתי
"זה היה רעיון ממש מוצלח"
לא תמיד מעורר אמון
"את הילדה הכי חכמה שאני מכיר"
מחזק את בטחונו של הילד (גם אם אינני מצליח - מקבלים אותי) עלול להחליש את בטחונו של הילד (מה אם אכשל בפעם הבאה?)
יש יותר שאלות מאשר קביעה מוחלטת קביעה שיפוטית
מה הם הנזקים שעלולים להיגרם על ידי שבחים?

- שבחים עלולים לגרום לך להטיל ספק באדם המשבח. ("אם הוא חושב שאני טבחית טובה - אז או שהוא משקר, או שאין לו מושג מהו אוכל טוב")
- שבחים יכולים להוביל להכחשה מידית, לחשדנות.
- שבחים עלולים להוות איום, להכניס ללחץ, לעורר חרדה ולהפריע לתפקוד. ("איזו מכה, אתה ממש אלוף!" - "בחיים לא אצליח להכות ככה בכדור עוד פעם. עכשיו אני באמת לחוץ.")
- שבחים יכולים לאלץ אותך להתמקד בנקודות החולשה שלך. ("ראש מבריק? על מי הוא עובד? אני אפילו לא מסוגלת לחבר יותר משני מספרים בלי להתבלבל.")
- שבחים יכולים להתפרש גם כמניפולציה. ("מה הוא רוצה ממני?")
- הילד עלול להתמכר לשבחים, לפתח תלות בהם. ובתור מבוגר הוא יחפש כל הזמן אישור מבחוץ, במקום לסמוך על עצמו.

מלים שמבטאות הערכה כללית ביחס לילד עצמו - טוב, יפה, מקסים - גורמות לו תחושת אי-נוחות.

ניסיון של עידוד אמיתי דורש מאתנו להיות בתשומת לב, להקשיב ולהתבונן - זה יותר קשה ודורש יותר השקעה מאשר סתם לזרוק "יופי, נהדר, ילדה מקסימה", אך עצם תשומת הלב שניתנת לילד נותנת לו תחושה שהוא חשוב, יש לו מקום =הוא שייך.

סיכום

אי אפשר לצפות מההורים שכל הזמן יצליחו לעודד. בסיטואציה שאימא בעצמה נמצאת במצוקה או כועסת מאד - סביר להניח שהיא לא תצליח לעודד, אך לפחות כדאי להשתדל שהתגובה תהיה לא פוגעת, לא משפילה, לא מאיימת ולא מייאשת. הניסיון לעודד בכל מחיר עלול להיות לא אמין ולכן לא יעיל.

חשוב לזכור שאדם שלא רגיל לקבל עידוד - לא יצליח לעודד אחרים. לכן קודם כל נתחיל מעצמנו, נלמד להתעודד ולעודד את עצמנו כהורים לפי אותם הכללים בדיוק - לסיכום ככלי עידוד ראה "טיפים להורות יעילה".


כל המאמרים בנושא הורות ומשפחה: www.derech.net/parenthood_study.htm
[an error occurred while processing this directive]