התפתחות אישית, רפואה הוליסטית
החיים כדרך - הדרך לחיים!
דרך למודעות עצמית
מדורי האתר
החלפת גגות רעפים, פינוי אסבסט שירותי טקסט ותסריטאות קלאב הוטל אילת עוצמת הרכות מים חיים
   לומדים הורות החיים כדרך   »   להיות הורה   »   לומדים הורות   »   דרכים מוטעות להשגת תחושת שייכות


דרכים מוטעות להשגת תחושת שייכות

מאת דינה ברוצקי

לפי הגישה של אדלר, כל ההתנהגויות המפריעות של הילדים מכוונות למטרה להשיג מקום במשפחה. אם הילד חווה רצף חוויות של שלילת ניסיון לעזור, להיות מועיל - הוא מחפש דרכים אחרות להרגיש שייך.
ילד מפריע, כי הוא לא מצא דרך אחרת להיות חלק מאתנו.

קיימות ארבע דרכים מוטעות שילד כזה עשוי לפתח כדי להשיג את תחושת השייכות, להבטיח את המקום שלו:
    - דרישת תשומת לב יתרה
    - הפגנת כוח
    - נקמנות
    - ייאוש

א. דרישת תשומת לב יתרה
כל אחד זקוק ליחס, לתשומת לב, וכל ילד זכאי לקבל הרבה תשומת לב מהוריו.
אז מה זה דרישת תשומת לב יתרה? זה הצורך של הילד להעסיק את ההורה יתר על המידה כדי להרגיש שייך.
ישנו מגוון רחב מאוד של התנהגויות שילד עשוי לפתח לצורך השגת תשומת לב יתרה, חלקן שליליות, וחלקן נראות כתמימות למדי, או אף כחיוביות. מה שמאחד את כולם - זה שההורה מועסק מעבר למה שהוא היה רוצה או בוחר, מעבר למה שמתאים לו.

איך זה מתחיל?
לפעמים לילד אין תאבון - מתחילים "לרקוד" סביבו - והוא קולט שכך הוא יכול לקבל תשומת לב. הילד קולט איפה הוא יכול "לנגן" על תחושות של הוריו - חרדות, דאגות וכו'. ידוע שילדים של הורים חרשים אינם בוכים!

אחת הדרכים לקבל תשומת לב יתרה - זה להיות הכי טוב. ההורים יכולים להיות מאוד מרוצים. אך מה קורה לילד? כשהוא מקבל תשומת לב מיוחדת רק כשהוא הכי טוב - הוא מסיק ש רק כך הוא יכול להיות שייך, רק כשהוא הכי טוב - הוא אהוב ומקובל. הוא עלול להשקיע את רוב האנרגיה שלו בחיים בקבלת המקום הראשון בכל מחיר - והמחיר יכול להיות הבריאות שלו, דריסה של מישהו אחר, הליכה בדרך לא ישרה, או כל דבר הרסני אחר - עבורו ועבור הסובבים אותו.

ילד שמקבל מסר, שהוא מרכז העולם ושסביבו מתנהלים החיים - מסיק שכל זמן שיהיה מרכזי - יהיה שייך.

איך נדע שהתנהגותו של הילד מכוונת להשגת תשומת לב יתרה?
בעיקר, לפי תגובה והרגשת ההורה להתנהגות הילד שחוזרת על עצמה:
דוגמאות להתנהגויות של הילד: מטריד, מרגיז, מצחיק, נורא חמוד, מנדנד, דאגן, בכיין, פחדן, שוויצר, ביישן, מפוזר
תגובות ההורה: מדבר הרבה, מפציר, חוזר שוב ושוב, עושה הרבה בשביל הילד או במקומו, נכנע שוב ושוב
הרגשת ההורה: עייף, מוטרד, כועס (אבל לא נורא)

התגובה שלנו מתגברת את ההתנהגות.
הילד זקוק להוכחות חוזרות ונשנות לקיומו ותובע אותן על ידי דרישת תשומת לב יתרה. תשומת לב תמידית היא צורך קיומי עבורו (לתפיסתו), כמו סמים לנרקומן. קבלת תשומת לב הופכת להיות תנאי לקיומו. ילד כזה הוא בעל תפיסה עצמית מוטעית. כל פעם שההורים נכנעים לדרישותיו המופרזות - הם מחזקים את תפיסתו המוטעית ומאשרים את ההנחה ש רק כך יזכה לתחושת השייכות.

מה קורה לילד כזה בבית הספר?
- הוא עלול לסבול מקשיי למידה משום שרב מאמציו ינתב למשיכת תשומת לב (חיובית או שלילית)
- הוא עלול להרגיש אבוד בהעדר תשומת לב שממוקדת בו
- הוא עלול למשוך "אש" בשל יתר הבולטות (כילד הכי חכם, או הכי לא יודע)

מה קורה לו כאיש משפחה?
הוא עלול להיות תובעני ורכושני כלפי בת זוג, להיכנס לתחרות עם ילדיו על תשומת לב של אישתו.

אני מדגישה שוב, שכל ילד זקוק לתשומת לב, זה צורך בסיסי וחיוני להתפתחות תקינה. מתי זה מתחיל להיות מסוכן? כשזה הופך להיות תנאי קיומי - כשזה בעצם הופך להיות התמכרות לכל דבר.

איך אפשר לעזור לילד להשתחרר מההתמכרות הזאת?
- נעבור מעמדה של המגיבים לדרישת תשומת לב לעמדה של יוזמים מתן תשומת לב, ללא קשר להתנהגות ספציפית
- ניתן פחות התייחסות להפרעה
- כאשר הילד מפריע - נציג פעם אחת את המצב וניתן אפשרויות בחירה (כרגע אני לא יכולה לעזור לך, אתה יכול לבחור לחכות עד שאני אתפנה או לנסות להסתדר לבד)
- נדגיש שהצרכים של שנינו חשובים באותה מידה
- עשייה משותפת עם הילדים בבית (לא בכפיה, אלא בצורת שיתוף) ממתנת בהרבה את הצורך בתשומת לב יתרה
- עלינו "לגמול" את הילד בהדרגה, עם הרבה תמיכה, סבלנות, עידוד וקביעת גבולות בתוכן יוכל לתמרן

ב. מאבקי כוח
ילדים שלא הצליחו לרכוש מעמד במשפחה על ידי מועילות ותרומה או על ידי משיכת תשומת לב יתרה - יש סיכוי רב שיפנו למאבקי כוח.
בדרך כלל את הרעיון, שכוח הוא גורם חשוב בחיים, לומד הילד ממישהו במשפחה (הורה שולט, סמכותי וכוחני). בשלב מוקדם מאוד הילד עלול להחליט שאם מישהו ישלוט בבית - יהיה זה הוא עצמו.

שוב, כמו במקרה של דרישת תשומת לב יתרה, כדי לזהות את מאבקי הכוח בבית - נבחן את התגובה והרגשה של ההורה להתנהגות הילד שחוזרת על עצמה.
דוגמאות להתנהגויות הילד: עקשן, עושה דווקא, סרבן, מתווכח, תוקפני, מתפרץ, משקר, רודן.
תגובות ההורה: צועק, גוער, מסתבך במלחמה, מתחשבן, רוצה לקבוע, מאיים, מעניש.
תחושות ההורה: תסכול, רצון לנצח, חוסר עונים, כועס.

הילד מרגיש מושפל, חש צורך להשיב לעצמו את כבודו האבוד. הבית הופך לשדה קרב. אווירת מלחמה, ובמלחמה יש הרוגים ופצועים משני הצדדים. אין מנצחים ואין מנוצחים. משקיעים הרבה אנרגיה באיך לנצח. הילד שניצח ימשיך לבדוק את הגבולות.

איך יוצאים ממאבקי כוח?
קודם כל, מחליטים שמתחילים בפרוייקט יציאה ממלחמה. חשוב לקחת נשימה ארוכה, המון סבלנות, לתת לזה עדיפות עליונה ולוותר באופן זמני על פרוייקטים אחרים. הרבה יותר קל לעשות את זה תוך כדי השתתפות בקבוצת הורים, או קבלת ייעוץ ותמיכה מקצועית.

בתהליך יציאה מהמלחמה כמעט ולא עוסקים בחינוך. כל הבית נרתם לריפוי האווירה:
- מפסיקים עם כל ה"צריכים", מצמצמים למינימום את הדרישות מהילד.
- מודיעים לילד - אני מוותר על המלחמה.
- כבוד הדדי. נמשיך לומר את דעתנו מבלי לכפות אותה, נפעל בתקיפות אדיבה - באסרטיביות, מבלי להשפיל את הילד.
- לתת לילד שתי אלטרנטיבות, ואם זה לא עובד - "תבחר: או שאתה תחליט, או שאני אחליט".
- להוציא "את המפרשים מהרוח" - לא לעמוד במקום שהרוח נושבת - לא לשתף פעולה במלחמה.
- שימוש בתוצאות טבעיות והגיוניות (לזה יוקדש מאמר נפרד).
- נעביר מסר "אנחנו לא יכולים להכריח אותך לעשות את מה שאנחנו רוצים, אך אנו נחליט מה נעשה עם זה".
- הכרה בכוחו של הילד - לא ניתן להכריח ילד לעשות דברים, אך ניתן לסמוך עליו שהוא יעשה את מה שצריך.

ג. נקמנות ואיוש
הילד שניסה דרכים פחות הרסניות להשיג את מקומו, וזה לא עבד עבורו - עלול להגיע לתגובות קיצוניות, כמו נקמה, ואם גם זה לא עובד - ליאוש. במקרים כאלה כדאי לפנות לעזרה מקצועית.
איך מזהים אותם?

נקמה: הילד רוצה רק לפגוע ולהכאיב. ההורה מרגיש כאב, ושהילד עושה דברים נגדו.
לפעמים עוזר לעשות ההפך ממה שהילד מצפה (למשל, במקום עונש - פרס).
יאוש: המאפיינים - אפטיה, חוסר עשייה. הילד נראה כמו מפגר.

מאי 2004
לראש הדף
   לומדים הורות החיים כדרך   »   להיות הורה   »   לומדים הורות   »   דרכים מוטעות להשגת תחושת שייכות

להיות הורה

מידע על חיסונים 

Facebook
derech.net@gmail.com       08-8596831     
בנייה וקידום האתר    BinyaNet SEO - קידום אתרים באינטרנט     כל הזכויות שמורות
Valid HTML 4.01 Transitional