עדכון: 7.5.08
הרבי מליובאוויץ' - לדעת לבקש
ריצ'ארד באך - חופשי אתה
גלילאו - אינך יכול ללמד דבר
אני והעולם
רבי נחמן מברסלב - דרכים נסתרות
מריאן ויליאמסון - הפחד העמוק ביותר שלנו
ויקטור פראנקל "האדם מחפש משמעות"
קונפוציוס
מסיפורי חסידים
הרבי מליובאוויץ'
חיים ולדר "מאחורי המסיכה"
מיומני יוני נתניהו
הרב שלמה קרליבך
אוליבר קרומוול
לאה גולדברג
יהודה עמיחי
מרטין בובר "בסוד השיח"
הרבי מליובאוויץ' - לדעת לבקש
בשנים הראשונות לנשיאותו של הרבי מליובאוויץ, ביקש מאחד האברכים הצעירים לצאת לשליחות למקום כלשהו. אותו אברך כתב אחר-כך לרבי כי הוא חולה וחלש ואין לו הכוח לקבל עליו שליחות אחראית כזאת, שדורשת כוחות לעמוד בקשיים, ולכן הוא מבקש לפוטרו מהשליחות.
השיב לו הרבי:
"חשבתי שתכתוב להפך - הואיל ואת השליחות צריכים למלא, אבל אני חולה וחלש, לכן הנני מבקש ברכה שאתרפא מתחלואיי ויהיה לי כוח למלא את השליחות במרץ ובשמחה. לו היית מבקש זאת, היית מקבל!".
ריצ'ארד באך "ג'ונותן ליווינגסטון השחף":
"אינך מבין. כנפי. איני יכול להניע את כנפי."
"מיינארד השחף, ניתנה בידך החירות להיות עצמך, עצמך האמיתי כאן ועכשיו, ודבר לא יוכל לעמוד בדרכך. זהו חוקו של השחף הגדול, החוק שהינו."
"האם אומר אתה שאוכל לעוף?"
"אומר אני שחופשי אתה."
ואז, בפשטות גמורה, פרש קירק מיינארד השחף את כנפיו, ללא מאמץ, והתרומם לתוך אוויר הלילה האפל.
גלילאו:
אינך יכול ללמד דבר. כל שביכולתך לעשות הוא לעזור לאדם לגלות זאת בתוך עצמו.
אני והעולם
התלונן חסיד בפני רבי וולף מסטריקוב:
- רע הוא העולם, עד שאינך יכול לחיות בו ...
החזיר לו רבי וולף:
- אין אתה כה טוב כפי שאתה חושב, ואין העולם כה רע כפי שאתה מאמין. בשעה שתלמד להכיר את עצמך, תכיר גם את העולם.
רבי! - טען אחד בפני רבי לייב מקובלי, - ראיתי את העולם הגדול ונבהלתי, עולם שפל שכזה...
חייך רבי לייב ואמר:
- מי אמר לך שראית את העולם, אולי ראית את עצמך? ...
מתוך הספר "עוצמה פנימית" – על פי דרכו ותורתו של
רבי נחמן מברסלב:
דרכים נסתרות
"לעולם אל נבזבז זמן ואנרגיה כדי לייחל להיות במקום אחר, עלינו להתרכז ולהתמקד במקום ובמצב בו אנו נמצאים.
צריכים אנו להבין שבכל מצב ומקום בו אני נמצאים, יש עניין שאותו אנו צריכים לעשות, יש דברים נסתרים שאותם אנו צריכים להשלים. אם לא נייחס לכך חשיבות אנו עלולים לפספס דבר חשוב ונפלא שיתגלה לנו רק לעתיד לבוא.
כמה נשגבים מבינתנו מחשבותיו של יוצר בראשית המסובב סיבובים עם כל נשמה כדי להביא אותה ליעודה, כמה נסתרים הם דרכיו והנהגותיו. צריכים אנו להבין שלכל מקום שהגענו אליו, הגענו
בהשגחה פרטית, יש לנו דבר מה לעשות או לתקן שם, בכל מצב שנקלענו אליו, ננסה לנהוג בסבלנות ובאורך רוח, נהיה מוכנים לשנות ולהשתנות גם אם פני הדברים אינם תואמים את כוונותינו ורצונותינו.
רק כך נוכל לעבור את הגשר צר מאוד שהוא העולם הזה ולהגיע אל יעודנו הנצחי."
מריאן ויליאמסון
מתוך הספר "בחזרה לאהבה" - הרהורים על עקרונות ה"קורס בנסים":
הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי.
הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור.
זה האור שבנו – לא האפלה שבתוכנו – שמפחיד אותנו יותר מכל. אנחנו שואלים את עצמנו – איזו זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב?
למען האמת – איזו זכות יש לך לא להיות?
אין שום דבר נאור בלהצטמק כדי שאחרים לא ירגישו חסרי-ביטחון. ככל שניתן לברק שלנו להאיר אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו. ככל שנשתחרר מהפחדים שלנו, נוכחותנו תשחרר אחרים מפחדיהם.
ויקטור פראנקל - מתוך הספר "האדם מחפש משמעות"
(רישומים ממחנה ריכוז נאצי):
מה שהיה דרוש באמת, היה שינוי ביחסנו אל החיים. צריכים היינו ללמוד בעצמנו וללמד את האנשים המיואשים, כי בעצם לא היתה חשיבות למה שאנחנו קיווינו לקבל מן החיים אלא למה שביקשו החיים לקבל מאתנו.
צריכים היינו לחדול מלשאול לפשר החיים ותחת זאת לראות את עצמנו כנשאלים על-ידי החיים - יום-יום ושעה-שעה.
ועלינו להשיב, לא בדיבור ולא בהרהור - אלא בפעולה נכונה ובהתנהגות נכונה.
חיים, פירושם, בסופו של דבר, נטילת אחריות למציאת התשובה הנכונה על בעיותיו של אדם וקיום התפקידים שהם מעמידים בלי הרף לפני כל יחיד ויחיד.
קונפוציוס נשאל: "מה מדהים אותך ביותר בבני האדם?
תשובתו היתה: "בני האדם מאבדים את בריאותם כדי לצבור כסף - ואז הם מאבדים את כספם כדי להציל את בריאותם. בשל מחשבותיהם על העתיד הם שוכחים את ההווה - וכך אינם חיים לא למען ההווה ולא למען העתיד. ובה בשעה שהם חיים כאילו לעולם לא ימותו, הם מתים כאילו מעולם לא חיו."
מסיפורי חסידים:
זמן קצר לפני פטירתו, פנה ר' זושא מאניפאלי לתלמידיו ואמר:
כאשר יקראו לי לבית-דין של מעלה, איני מתיירא מכך שמא ישאלוני: "זושא, מדוע לא הגיעו מעשיך למעשי אבותיך, אברהם, יצחק ויעקב", שכן למדרגתם הרי לא יכולתי להגיע.
אולם מתיירא אני שמא ישאלוני: "זושא! מדוע לא היית אתה-עצמך?! והרי זושא מושלם יכולת להיות!"
סיפר
הרבי מליובאוויץ', שאצל חסידים היה פתגם, שחסיד צריך להתנהג עם הקב"ה - להבדיל - כמו עז עם בעליה: עז יודעת שהיא צריכה לתת חלב, אבל לדאוג שיהיה לה מה לאכול ומה לשתות, ורפת לישון בה - הרי זה שייך לבעל-הבית שלה. היא צריכה רק למלא את תפקידה.
וכפתגם אדמו"ר הזקן (הרבי שנאור זלמן מליידי - המייסד של תנועת חב"ד), שהאדם צריך לדאוג לתכלית שבשבילה נברא, ואז ידאג כבר הקב"ה עבור העניינים הדרושים לאדם - ידוע הסיפור אודות אחד ששפך לפני אדמו"ר הזקן את דאגותיו, שאין לו במה לפרוע את חובותיו, אין לו כדי להשיא את בנותיו וכו', וענה לו אדמו"ר הזקן: הנך דואג רק על מה שאתה צריך, ואינך דואג על מה שצריכים אותך!
שכן כאשר האדם דואג על מה שצריכים אותו, היינו, תכלית בריאת האדם - אזי דואג הקב"ה לצרכיו של האדם.
חיים ולדר, מתוך הספר "מאחורי המסיכה":
לכל אדם, פרט לאישיות, ישנה גם תדמית - הצורה בה רואים אותו בני האדם מסביב.
מכיוון שבני אדם מתקשים לשנות לטובה את אישיותם, יש המתמקדים בדרך הקלה - בתדמיתם.
לשפר תדמית - זה בסדר, כמו ללכת בבגדים מתאימים.
אך כאשר אדם מתרכז רק בתדמית, הוא משקיע את ימיו ולילותיו בטיפוח פריט חיצוני במקום בטיפוח עצמו.
אישיותו של בן אדם יכולה לעמוד מול קשיים, כאב, עינויים גשמיים ונפשיים, אולם תדמיתו של אדם היא כבלון נפוח. סיכה אחת והכל מצטמק. כל מה שעמל במשך שנים - יורד לטמיון.
על האדם לזכור כל העת לטפח את אישיותו. במקרים מסוימים, מותר לו לטפח גם תדמית, אך חשוב שיזכור כל העת כי זו המסיכה ולא המקור.
מיומני יוני נתניהו:
אני מאמין שהחיים בעיקרם אינם אוסף השעות והימים שבין לידתו של האדם למותו, אלא התוכן שאנו יוצקים לתוכו.
הביטוי היותר חזק של הקיום איננו זרימת הזמן לאורך חייו של אדם,
אלא אוסף החותמות שהוא מטביע על הסובבים אותו מכוח אישיותו ומעשיו,
ואוסף החתימות שהעולם מטביע בו -
דרך רגישותו ופתיחותו לגוונים היותר זקים של החיים.
יש מי שניתנו לו חיים ארוכים, ובמובן המסויים הזה - כמעט ולא חי.
ויש מי שחי חיים קצרים ומלאים. למד, ואהב, ולחם, וחינך לוחמים, התלבט בבעיות היותר עמוקות של חיינו - ונשאר עם זאת רגיש ופתוח - לחייך, לטייל, לפרוח, לשיר …
הרב שלמה קרליבך:
חבר טוב הוא אחד שלידו אני רוצה להיות יותר טוב,
אבל חבר אמיתי הוא כזה שלידו אני כבר יותר טוב.
אוליבר קרומוול:
לעולם אף אחד לא טיפס גבוה כל כך כמו אלה שלא ידעו, לקראת מה הם הולכים.
לאה גולדברג:
למדני אלוקי ברך והתפלל,
על סוד עלה קמל, על נגה פרי בשל,
על החרות הזאת - לראות, לחוש, לנשום,
לדעת, לייחל, להכשל.
למד את שפתותי ברכה ושיר הלל
בהתחדש יומך עם בוקר ועם ליל.
לבלי יהי יומי עלי כתמול שלשום,
לבל יהי יומי עלי הרגל.
יהודה עמיחי:
מן המקום שבו אנו צודקים לא יצמחו לעולם פרחים באביב.
מרטין בובר, מתוך הספר "בסוד השיח":
מעלה ומטה כרוכים זה בזה.
מי שרוצה לדבר עם בני אדם מבלי לדבר עם אלוקים, אין דיבורו מגיע לשלמות.
אבל מי שרוצה לדבר עם אלוקים מבלי לדבר עם בני אדם, דברו תועה בדרך.
דף הבית
