וינס, איך הייתה מגדיר את אמנויות הלחימה הפנימיות?
הדרך של נבונים
אני מגדיר את אמנויות הלחימה הפנימיות - כדרך של נבונים.
אם מישהו מצליח לעשות כל דבר בדיוק כפי שהיה רוצה, שיטות לחימה פנימיות - הן הדרך להגיע ליכולת זו. אלה הן שיטות לימוד ואימון של חכמה.
ראייה אחורנית
והן כאלה, אשר נוצרות ב"ראייה אחורנית". מה זה אומר?
במיקרוביולוגיה מוכרת תנועה חופשית של היצורים החד-תאיים, שאין להם חוש ראיה להכוונת תנועתם בתוך הנוזל. יצורים אלה חיים בעולם של חושך, גם כאשר יש תאורה. הם נתקלים במשהו, זזים קצת הצידה, נתקלים עוד פעם, שוב זזים קצת, שוב נתקלים וממשיכים להיתקל ולנוע כל עוד אינם נתקעים במבוי סתום כלשהו. אין להם תוכנית, אין ראייה, אינם רואים את הדרך.
שיטות לחימה רבות, אשר אינן שיטות פנימיות, דומות ליצורים אלה בכך, שנותנות לך כמה כלים, מלמדות אותך איך להתחיל תנועה ואיך לזוז הצידה ותו לא. אין להן ראיית הדרך בשלמותה וחסרה הידיעה, איך להגיע אל הקצה השני של דרך זו.
שיטות לחימה פנימיות, לדעתי, נוצרו ע"י אנשים שעברו את הדרך שלהם. ולאחר מכן, בראיה אחורנית, שינו את השיטה כך, שהתלמידים שלהם לא יצטרכו ל"היתקל" ללא צורך ולהגיע למקומות שאין הכרח להגיע לשם. אך המקומות האלה דווקא טומנים בחובם משיכה חזקה לאדם שנמצא עדיין בשלבי ביניים בהתפתחותו. "גבעות" אלה אף מסוגלות להסתיר ממנו את הפסגה או את ה"גבעה" גבוהה יותר שיש לטפס עליה.
שיטת לחימה פנימית כמסננת
שיטת לחימה פנימית - היא המסננת שדוחה את כל המטרות של הרמה הנמוכה, כל המטרות שהן רק מטרות ביניים. כבר מהתחלת הלימוד, המיקוד הוא ביעדים העליונים של האימון.
לכן אנשים בעלי חשיבה פרגמטית, המכוונת להשגת יעדים מהירים, ברורים ושימושיים, כמו באגרוף, אינם מקבלים את אמנויות הלחימה בצורתן שאנו רואים אותן. הרי דרכם של אנשים אלה בעצם דומה לתנועת היצורים החד-תאים! נחוץ להם לספוג מאות מהלומות בראש לפני שיבינו איך ניתן להתגונן ביעילות ע"י היד הקדמית ואיך יש לנוע באותו הזמן.
להבדיל, התלמיד בשיטה פנימית יקבל רק כמה פעמים את המהלומה כדי שישיג את אותה התוצאה. הרי השיטה כבר הכינה אותו למצב אמיתי זה, ועליו רק ל"התכוונן". כעקרון, כל הידע והיכולת הנחוצים לו כבר ישנם - עוד לפני שיגיע אל מצב האמת של התקלות.
הדרך הזו היא הדרך של התפתחות האדם מבפנים החוצה. האדם קודם מתפתח בפנים, ואינו נזרק כבר בהתחלה לבור עמוק ואינו מקבל מהלומות עד שיבין, איך עליו להתגונן. וזה מה ששייך לחלק הראשון של הגדרת "שיטות לחימה פנימיות".
הכוח הפנימי
החלק השני של ההגדרה קשור לסוג מיוחד של כוח - הכוח הפנימי. יש לומר שכוח מיוחד זה מתפתח לא רק אצל המתאמנים בשיטות הפנימיות. כל אחד שמפתח עד היסוד המופשט את האמנות בתחום כלשהו של החיים, יכול להפוך את האמנות שלו לפנימית. המיוחד באמנויות הפנימיות הוא שימוש דווקא בקריטריונים הפנימיים בתור הדרישה וההכוונה העיקריות. אנו משתדלים להימנע משימוש בצדדים החיצוניים של התרגול. אנו מתמקדים ברובד הפנימי.
השימוש בשיטות "חיצוניות" באמנויות הלחימה גורם לכך שתלמיד חוטף הרבה מאוד בדרך. בהסתכלות אחורנית הוא מצטער על כל הפציעות שקיבל, על כל השקעים שהכניס לתוכם אצבע. שיטות פנימיות מאפשרות להימנע מהנזקים והסבל המיותרים.
הנסתר למסתכלים מבחוץ
כמות רבה של הפרטים וההסברים בשיטות פנימיות, הנדרשות להתקדמות התלמיד לרמות גבוהות, מחייבת לימוד השיטה בקבוצות קטנות יחסית, בהדרכת מורה אמן.
שיטות פנימיות אינן בנויות לשימוש המוני. גם בזה - חלק מן המשמעות של ה"פנימי" - הנסתר למסתכלים מבחוץ.
מיקוד תשומת הלב
צד נוסף של ה"פנימי" - הוא מיקוד תשומת הלב על "להיות קיים" - הקיום הרוחני. כשאני מדבר על ה"רוחני", אני מתכוון למשמעות המזרחית של המושג, ולא למשמעות הדתית-מערבית. זהו מצב התודעה של האדם, כשהוא נמצא בהרמוניה מושלמת עם הסובב אותו, מצב בו ניתן להגיב נכון וספונטני על כל מה שקורה מסביב. שום דבר אינו מפריע ליכולת הגוף להגיב. פיתוח של היכולת להסתדר עם כל המתרחש מסביבנו בלי להיכנס להתרגשות מוגזמת משקף את התכונות הרצויות של האדם.
להתמקד בפנימי
כמעט כל שיטת לחימה טוענת, ששליטה פנימית היא המטרה של השיטה. גם אם זוהי באמת המטרה של כל השיטות, ניתן להגיע לכך ביתר קלות אם מתמקדים במטרה זאת כבר מהיום הראשון של לימוד השיטה - במקום לעבור דרך כל השלבים הלא בשלים של העצמת רוח הקרב בכל צורות של הרגש - הדבר שמלווה את כל אותן השיטות, שאנו לא קוראים להן "פנימיות".
האם אתה רוצה להגיד, שעל פסגת ההר כל השיטות הופכות לפנימיות?
בדיוק כך. כל מי שמגיע אל ראש ההר, הוא פנימי. אחרת לא תצליחו לטפס כל כך גבוה. מי הם האנשים שבראש ההר? האם אלה הם ראשי בתי הספר ללחימה, האלופים בתחרויות או אולי הלוחמים הכי טובים? אין לנו יכולת לדעת זאת בוודאות. ובכך - עוד צד אחד של ה"פנימי": גדלות וחסר הגדרה פשטנית. אין אנו יכולים לגעת בדברים אלה ולא לתפוס אותם.
קריאה בין השורות
לפעמים דווקא הכתוב "בין השורות" נותן יותר הבנה על היצירה. אומנות הקריאה בין השורות - היא הכרחית להבחנת הפנימי. הדקות וחוסר מוחשיות של האמנויות לחימה הפנימיות נותן פרצה לשרלטנים להיכנס לתוך התחום הזה. בדרך כלל הם טוענים שמלמדים רק לשיפור הבריאות ולא נוגעים בצד הלחימתי.
זאת טעות עצומה של אלה שלא מתפתחים בכל המרחב הרחב של אמנות הלחימה.
פיזי ורוחני
התוכן הרוחני, הפילוסופי, הרגשי והמנטלי של אפשרויות האדם באומנות הלחימה שהוא לומד, נובע מהאולם הפיזי. דווקא התגברות על המכשולים הפיזיים מגדירה את הייחודיות של שיטה זאת או אחרת. אי-אפשר להתעלם מן הניסיונות והקשיים של "דרך הלוחם" ולהגיד: "אינני מתכוון להתעסק בזה. אני אתרכז רק ברוחניות". אי אפשר להיקרא מדריך לטאי-צ'י ולא לדעת להגן על עצמך. אם אומנות הלחימה היא כלי התחבורה שלך בחיים, אך אינך מצליח לפענח את החידות של האולם הפיזי, אז אתה יודע רק לרקוד ולהעתיק תנועות של מאסטרים. אתה מעתיק את החיצוניות של מאסטר, אך אינך מסכים ליפול, לספוג מכה ולהיכנס לבריח. שמת על עצמך פרוות נמר, אך זה לא הופך אותך לנמר באמת.
בעיה בהעברת הידע
קיימת בעיה אמיתית בהעברת הידע בשיטות פנימיות. האיחוד והקידום של כל ההיבטים של חיי האדם בראיית אומנות לחימה מסוימת - זה הדבר הקשה ביותר בכל התהליך. מאוד קשה לקחת את הכל ולדחוף קדימה. לכן רוב המורים, אשר קיומם תלוי במספר התלמידים, לא מצליחים למצוא זמן, כדי לפתח את כל הצדדים האלה ולדחוף אותם יחד קדימה. כך יוצא, שרוב התלמידים לא מקבלים את המסר האמיתי והמלא.
מורה אמיתי
אורח חיים שלנו לא עוזר למורים ולתלמידים למצוא את הזמן הדרוש לתרגול. במשך השנים הצלחתי לאתר רק מספר מועט של מורים לאומנויות פנימיות. הם מתאמנים בחצר האחורית שלהם או במקומות מוסתרים בפארקים - לבד או עם מספר קטן של תלמידים.
יחד עם זאת, יש הרבה מתאמנים ברמה בינונית, שיש להם עשרות תלמידים. בד"כ הם המכריזים על עצמם כעל האמן שעבר עד תומו את דרך הלימוד עם אחד המורים המתבודדים.
זה מצב גרוע, כאשר למורה אמיתי אין תלמידים ולתלמידים אין מורה אמיתי.
דף הבית
