הקדמה - תקציר העבודה
המאמר נכתב בהשראת הסמינריון שהועבר וכלל את התחומים של פרקטלים, כאוס, מערכות מורכבות ואיזון עצמי
(מונחים אלה אינם מוסברים במסגרת המאמר. ניתן לקרוא על כך באתר של
ד"ר יואב בן-דב - המרצה של הקורס).
הבחנתי, מתוך עיסוקי בתחום הטאי צ'י, בקשר אפשרי בין התחומים הללו לבין מושגים ופילוסופיות שעומדים בבסיסן של אומנויות לחימה רבות, ובכללן הטאי צ'י צ'ואן. מטרתי בעבודה זו הייתה לזהות קשר בין התחומים הללו של פילוסופיות חדישות לבין אומנויות לחימה (ובסיסן הרעיוני).
נעשה זאת על ידי שנציג שני מונחים חשובים והם ה-"צ'י" וה-"טאי צ'י" (סמל היין-יאנג). את הצ'י נציג בהקשרו הרחב, אבל נציע גישה לתרגם אותו למונחים מערביים, על ידי שנשווה בין מושג הצ'י לבין מושג ה"מידע". הטאי צ'י (יין-יאנג) הוא המושג השני שנציג. כאשר נביא את מערכת הכללים שמסבירים מתי מכנים מערכת בשם טאי צ'י. הכללים שנציג הם בעלי דמיון חזק מאד לגישות שהוצגו בסמינריון. דמיון בין האינסוף בפירוק היין-יאנג למול הרזולוציה האינסופית של פרקטל. דמיון גם בין התלות ההדדית של היין ביאנג, לבין האופן שבו מערכת כאוטית מאזנת את עצמה. על דמיון זה נעמוד בחלק המסכם של פרק א'.
החלק השני בעבודה, נועד להראות שאומנויות לחימה הן שיטות הלחימה
(*)
שעושות שימוש במושגים שהוצגו בחלק א'. נביא ציטוטים שיבהירו מהי "אומנות לחימה כמדיטציה בתנועה". בכלל, נראה כי לימוד הזן הוא תרגול שמיועד לגלות את ה"עצמי" ולהביא אותו לחיי היום-יום. הלימוד הוא ללא סוף. וזה מתבהר כשהעולם שמדובר בו נתפס כמערכת יין-יאנג ענקית, עם היבט של מורכבות פרקטלית אינסופית, שניתן ללמוד אותה ללא סוף.
הטיעון שמקשר בין תרגול הזן (האינסופי) ללחימה יהיה שהשילוב של לימוד הלחימה כמדיטציה, בנוסף לתרגולי זן (כמו זן בישיבה, הזה-זן)
(**)
, מאפשר לבדוק את הרמה שבה התלמיד נמצא. כלומר, עוזר למצוא נקודות שצריך לעבוד עליהם ונקודות שחל בהם שיפור. בנוסף, תירגול הלחימה ממלא מקום כאמצעי נוסף לאדם "להתנקות". אם כך, ללחימה יש הרבה איכויות כתרגול זן.
בסוף העבודה נדבר על רמות גבוהות של לימוד הלחימה. שהיא הרמה של שליטה ביריבים רבים עם כוח מועט, עד ניצחון ללא קרב. למרות שהדבר יכול להישמע מיסטי, המושגים שנציג בתחילת העבודה יהיו המפתח שבאמצעותו ננסה לפרש את האמירות הללו בדרך פשוטה אחרת.
דרך אחרת להבין דיבורים על כוחות על-אנושיים שבהם מתוארים אמני לחימה - היא באמצעות זה שנתרגם מה אמן לחימה מתרגל, מהשפה המסורתית לזו שבה אנו משתמשים.
אמן לחימה מפתח את היכולת שלו להשתמש בצ'י ולהבחין ביין-יאנג. עבודה זו תתרגם את זה בכך שאמן לחימה, למעשה, מפתח את היכולת להבחין בפרטים (צ'י = מידע) ובמורכבויות (מערכת יחסים של הטאי-צ'י) ביחס לעצמו ולעולם. כלומר, כמו שמתמטיקאי משכלל את היכולת שלו בתחומי מספרים, אמן הלחימה משכלל את היכולת שלו להתעמקות בפרטים ושימוש בהם. עקב כך, ברמה הגבוהה, מתוארים אמני לחימה כאנשים שמסוגלים לבצע שינויים גדולים בכוח מועט. זה בגלל שאדם שמסוגל לקלוט ולהשתמש בידע טוב יותר ביחס להבנת תהליכים שבעולם, יבצע שימוש אפקטיבי יותר במעט הכוח שיש לו. אפילו למנוע התקפה לפני שהיא החלה, או לנצח אויבים רבים עם צבא מועט.
ונפנה לעבודה עצמה...
* יהיו שידברו על כך שאין "שיטות לחימה", אלא רק האופן שבו תלמיד מבין את החומר שמלמד אותו מורה. לאחר שאותו מורה למד ממורו, וכן הלאה. כאשר אין מערכת מגובשת כלשהי שאותה ניתן היה לכנות "שיטה". על אף הקושי, נדבר על "שיטות לחימה", מבלי להתעסק במורכבות של התפתחות מערכת מידע כמו זו של לימוד הלחימה.
** כמו הדבר שעליו דיבר הקיסר בסוף הסרט "גיבור", למול הקליאוגריה של המילה "חרב".
דף הבית
» טאי-צ'י צ'ואן
» אמנויות לחימה - מאמרים
» אינסוף ומידע באמנויות לחימה
» דף מס' 1
