המשך חלק א'
טאי-צ'י
שוב נזכיר שה"צ'י" שמופיע בטאי צ'י, אינו הצ'י שדיברנו עליו בחלק הקודם. שנית, נבחין שטאי צ'י הוא רעיון, כפי שנציג. טאי צ'י צ'ואן, היא האומנות לחימה שרבים מתייחסים אליה כאל "טאי צ'י".
הרעיון
יין ויאנג מסמלים שתי איכויות אשר בו זמנית הן גם דבר והיפוכו, וגם משלימות זו את זו. לפיכך, כל תופעה מוגדרת על פי מידת היין והיאנג שבה, ובכל מקרה היא תמיד מכילה את שני האספקטים גם יחד בבחינת שני ניגודים משלימים.
באמצעות התבוננות בתופעות בעולם כפעולה של שני כוחות, בחרו חכמים קדמונים במזרח להסביר כיצד התפתח היקום, ואת עקרונות הסדר השוררים בו על פי הדאואיזם.
היאנג הוא הצד הפעיל, הזכרי והרוחני. הין הוא הצד הסביל, הנקבי והחומרי.
"יִין", במשמעותו המילולית, הוא "הצד המוצל של ההר". "יאנג", במשמעותו המילולית, הוא "הצד המואר (באור שמש) של ההר". בצד המוצל חשוך, קר, רטוב, הכל נסתר, מעט הפעילות המתקיימת מבוצעת לאט. בצד המואר מאירה השמש, חם, יבש, הכל גלוי, הפעילות מהירה ואנרגטית. סמל היין-יאנג הוא הטאי צ'י.
הכללים לקיום ה"טאי-צ'י"
הסמל המקובל לתיאור הצמד יין-יאנג הוא המעגל ובתוכו שתי "טיפות", שחורה ולבנה, הזורמות אחת לתוך השניה. סמל שתי הטיפות הוא סטטי, אבל רעיון היין-יאנג הוא של מערכת דינאמית שבה מתקיימים זרימה ושינוי תמידיים באיזון בין כוחות היין והיאנג: צד ההר המוצל עכשיו, יהיה מואר אחר-כך, והצד המואר עכשיו, יוצל אחר-כך.
סמל הטיפות הזורמות מבטא את מערכת היחסים בין היין והיאנג, כדי שמערכת תהיה "טאי צ'י" היא צריכה לקיים חמישה תנאים של השוואה וניגוד:
1. יצירה הדדית בין היין והיאנג - הם ניתנים להבדלה אך לא להפרדה. הם תלויים האחד בשני ומוגדרים האחד על-ידי השני, כל אחד הכרחי לקיום בן זוגו. "גבוה" מתקיים רק מול "נמוך".
2. ניגודים יחסיים - כל יין ויאנג יחסיים זה לזה. נמוך יכול להיות יין ביחס לגבוה, ויאנג ביחס לנמוך ממנו.
3. כל יין ויאנג ניתנים לחלוקה פנימית נוספת - חלוקה פנימית מאפשרת יישום יין-יאנג על אינספור תופעות. בגוף האדם: ייחשב החלק הקדמי ליין והאחורי ליאנג, אבל בחלק הקדמי החזה נחשב ליאנג, כי הוא נמצא מעל לבטן, הנחשבת ליין. כך שהחזה הוא יאנג בתוך יין, והבטן היא יין בתוך יין. ניתן להמשיך בחלוקה זו.
4. טרנספורמציה - אופי של זרימה ושינוי. היין נע לכוון היאנג, והיאנג נע לכוון היין - אין מצב סטטי. הסינים יטענו שזה טבעו של היקום, ואין דבר קבוע בעולם מלבד השינוי.
5. שליטה וביקורת בין היין והיאנג - קיום הטאי-צ'י מותנה באיזון. לדוגמא: "עודף חום" מבטא גם "חסר קור". איזון מושג על ידי שליטה ובקרה מתמדת בין היין ליאנג.
ברעיון, היין-יאנג מתקיימים הדדית, וכל עוד הם קיימים, קיום מערכת הטאי-צ'י מקיים תהליך של ההתהוות. הדדיות זו יכולה להחזיר מערכת לאיזון מקטסטרופה (עודף או חוסר ביין או יאנג). אך כאשר הדדיות היין-יאנג מפסיקה להיות מאוזנת, הסדר הטוב נפגע (אם נתייחס לגוף האדם: מחלה), ואם כוח אחד גובר על השני או נעלם המערכת תגיע לכלייה (מוות).
בתורות מזרחיות יטענו שהשינוי הזה הוא מטבעו של עולם: בלי גשם בחורף לא יצמחו פרחים באביב, לא ייווצרו פרות בקיץ ולא יופצו זרעים בסתיו, לקראת החורף הבא. גלגל החיים ייעצר. הזרימה המאוזנת, מיין ליאנג ובחזרה, הכרחית כדי לקיים את החיים עלי אדמות. בצורת בחורף תביא לקיץ שחון, ושטפונות בחורף יביאו לסחיפת אדמה ועקירת עצים. כדי שהטבע יהיה "בריא", צריך איזון בזרימה שבין עונות השנה, שלא תהיה אחת "חזקה מדי" או "חלשה מדי" בשביל האחרות. לאיזון זה מתייחסים ברפואה הסינית כאשר מדברים על "הרמוניה", והוא קיים באדם כמו בעולם כולו.
דף הבית
» טאי-צ'י צ'ואן
» אמנויות לחימה - מאמרים
» אינסוף ומידע באמנויות לחימה
» דף מס' 4
