צ'י-קונג הוא שיטה סינית, שפועלת להבראת וחיזוק הגוף דרך הרובד האנרגטי שלו, בעזרת תרגול תנועות ותנוחות מסוימות.
צ'י-קונג, כפי שהוא מוכר לנו היום, התפתח על בסיס שיטות שונות שתחילתן בסין העתיקה. שיטות אלו כללו תרגול של גוף, בתזמון עם הנשימה, שיטות נשימה שונות, דימוי מודרך להוצאת ה"פסולת" מהגוף והכנסת האנרגיה הבריאה, תרגילי מדיטציה בהליכה, בעמידה, בישיבה ובשכיבה. שיטות אלו השתלבו בתחומי בריאות ורפואה, ריקוד וטקסים, אומנויות לחימה ודת, ונלמדו על ידי אנשי אצולה, למדנים, פקידי ממשל, אמנים, אנשי צבא ורופאים.
במאה ה- 20 התקבל המונח "צ'י קונג" כמאחד את כל הגישות האלה.
צ'י קונג הוא שיטת תרגול בתנועה ובעמידה, עם תשומת לב מיוחדת של המתרגל למה שקורה בתוכו. התרגול פועל בשלושה תחומים: תנועת גוף, נשימה ותודעה. צ'י קונג מאפשר לאזן ולפתח את היכולות של המתרגל בשלושת הרבדים האלה ולגלות יכולות חדשות, שלא היו ידועות לו לפני כן. באופן זה, ניתן להגיע לדרגה גבוהה של איזון ותאום בין תפקודים שונים של האדם - פנימיים (בריאות) וחיצוניים (יחסי אנוש), ולהגיע למימוש עצמי מלא יותר.
התרגום המילולי של "צ'י קונג" - עבודה עם צ'י - לא מסביר הרבה עד שנבין, מהו ה"צ'י" המסתורי.
קיים בלבול גדול בתחום ההגדרות של מונחים סיניים בשפות המערב. זה נובע מכך שלרוב המושגים הסיניים אין מקבילה בתרבות המערב, מכוון ששיטות מערביות מודרניות לריפוי, לחימה ומחקר מתעסקות אך ורק עם הדברים שכל אחד יכול למשש, לראות, לשמוע - אם לא ישירות, אז בעזרת מכשירים שונים.
בתרבות הסינית, לעומת זאת, בנוסף לכל התופעות האלה, יש מקום חשוב גם לתופעות שרק בודדים יכולים להרגיש אותן - אלה שעברו דרך ארוכה של פיתוח חושים מיוחדים. בכתבים הקלאסיים "טאי צ'י צ'ואן צ'ינג" כותב צ'אנג סאן-פנג :"על הממשי-מוחשי והלא-ממשי-לא-מוחשי להיות מובחנים בבהירות". משפט זה, כמו כל שאר הכתבים הקלאסיים, לא אומר כלום לאדם בעל תרבות ואופן חשיבה מערביים.
לכן, כאשר מנסים לתרגם את ה"צ'י" כאנרגיה פנימית, כוח חיות וזרימה קוסמית, זה לא מקרב אותנו להבנה אמיתית של התופעה. כנ"ל לגבי מושגים אחרים, כמו טאי צ'י, ג'ין, שן, אי, מרידיאנים, יין, יאנג, מלא, ריק, חם, קר, סגור, פתוח, 5 אלמנטים, 8 טריגראמות ועוד. האמת היא, שאי-אפשר לקלוט את המשמעות האמיתית של מושגים כגון אלה דרך הסברים שכלתניים בלבד. הדרך היחידה היא - לחוות אותם. וזה דורש שנים של תרגול הגוף, הנשימה והחשיבה בצורה מסוימת מאוד.
על כן, לא אנסה להגדיר את המושג "צ'י קונג", אלא אתאר, בקצרה ולפי הבנתי, מהן צורות התרגול שלו בשיטה שלנו "צון נאן" ומהן מטרות התרגול.
גראנד-מאסטר
ואנג שו צ'ין
בעמידת צאן צ'ואן
|
צ'י קונג בשיטת צון-נאן
בשיטת צון-נאן (המשלבת טאי צ'י, שינג-אי, פא-קואה וצאן צ'ואן), ברמה שבה אני מכיר אותה, נמנעים מ"הובלה" של צ'י, בתוך הגוף ומחוצה לו. הסיבה היא, שלא תמיד אפשר לסמוך על כך שתלמיד יוביל דווקא את הצ'י, ולא אנרגיה אחרת, ושהוא תמיד יוביל אותו במסלול הנכון, למקום הנכון ובעוצמה הנכונה. "נכון" - הכוונה לטבעי מצד אחד ועונה על המטרה מצד שני.
הדרך של צון-נאן היא להפעיל בצורות מסוימות את הגוף, בהתאם לעקרונות של השיטה, תוך תשומת לב למה שקורה בתוך עצמנו. גם לאופן הנשימה ולמצב התודעה בזמן תרגול של צ'י-קונג יש חשיבות רבה. השיטה מלמדת אותנו, שאם מתאמנים בהתאם להוראות של מדריך (שהוסמך על ידי ראש השיטה בארץ - מאסטר ניר מלחי), כל מה שצריך לקרות בתוך הגוף, כולל תנועת הצ'י, כבר יקרה בצורה הטובה ביותר. החלק המהותי של הוראות אלה הוא - להתאמן כל יום.
ומה הם סוגי התרגול בשיטה שלנו שניתן לשייכם אל הצ'י-קונג?
בהתייחסות להגדרה הקלאסית של צ'י-קונג כעבודה עם הצ'י, כל התרגילים שאנו עושים בשיטה, כולל עבודה בזוגות, שייכים לצ'י-קונג. ביניהם גם תרגול בעמידה - צאן צ'ואן.
מורי אומנויות לחימה וצ'י קונג סיניים אומרים, שבתנועה אנו מחפשים שקט פנימי ובעמידה אנו מחפשים זרימה פנימית. הכוונה היא שגם בתרגול תנועתי, כמו קאטה, או אף בקרב, איננו מאבדים את מצב הרגיעה הנפשית. ומצד שני, בתרגול בעמידה - צאן צ'ואן, תוך שאיפה לשחרור מירבי, אנו שמים לב למתרחש בתוך הגוף, לתנועת אנרגיה פנימית - לעיתים עוצמתית למדי.
כל תלמיד, במוקדם או במאוחר, מתחיל להיות מודע לתופעות שונות שמתרחשות בתוך גופו תוך כדי האימון. מדובר בזרימות פנימיות, חום וקור מקומיים, רעידות, תנודות ועוד. תופעות אלה מעידות על ההתקדמות של התלמיד בדרך לאיזון במערכות הגוף השונות. אין צורך לייחס לתופעה כזו או אחרת משמעות של זרימת צ'י, אלא רק לשים לב - אם התופעה היא חריגה מבחינת כאב, תחושה בגוף, או תופעות נפשיות חריגות - יש להתייעץ עם המדריך.
לתרגול מתמיד בצ'י-קונג יש תוצאות בריאותיות מרחיקות לכת - שיפור בתפקוד כל מערכות הגוף, שיפור בחילוף החומרים, עלייה ברמת האנרגיה, חיזוק מערכת חיסונית. עקב כך נמנעות מחלות ואלה הקיימות מגיעות לריפוי, תהליך ההזדקנות הולך ומאט, האדם מתפקד טוב יותר בכל שטחי חייו, ובסופו של דבר, חי חיים מלאים יותר.
מאסטר וונג פו לאי, ראש שיטת צון-נאן העולמי, מלמד שהשיטה שלנו היא סוג של ניי-קונג - עבודה פנימית, בתרגום המילולי. תרגול זה כולל בתוכו את הצ'י קונג, כי העבודה על הצ'י היא חלק מהעבודה הפנימית, שכוללת היבטים נוספים, כמו עבודה על ג'ין (אנרגית החיות), שן (אנרגיה נפשית), אי (כוונה, רצון) ועוד.
הסבר של מאסטר וונג פו לאי בנושא ה"צ'י"
אוגוסט 2004
דף הבית
