בדצמבר 2005, כמה ימים וחצי אחרי יום הולדתי ה- 24, זכיתי לחוות את הגשקו הראשון שלי במרכז הישראלי לטאי-צ'י.
אף פעם לא כתבתי פה (רק שאבתי קצת מידע) אבל הרגשתי שאני רוצה לשתף. אז ככה:
קודם כל זו הייתה חוויה מדהימה לעשות קאטה וצאן-צ'ואן עם כ"כ הרבה אנשים, ממש נפתחו לי העיניים גדול גדול. זו הרגשה נהדרת - פתאום גיליתי כל כך הרבה אנשים נהדרים שמתאספים כולם רק בשביל לעשות טאי-צ'י!
היה גם מיוחד לקבל הדרכה צמודה מכחולים ואדומים, בכלל- פתאום להיתקל בכזאת כמות של היישי, לראות את ההופעות המרשימות של הנו-שיצו (הם הדגימו שינג-אי, קאטות עם מקל ארוך, מקל קצר ועם חרב. הייתה גם היישי אחת שהדגימה פה-קווה) - אתה רואה אותם וחושב לעצמך, אלה אנשים שמתמידים כבר שנים בלימוד המסובך הזה שרק עכשיו התחלת, אתה מבין כמה מורכבת כל תנועה כזו וזה הופך אותה ליפה שבעתיים.
ואיזה מגוון של אנשים!!!
היו שם סרטים כתומים וסרטים כחולים, זקנים ופאות וקרחות עגילים, נשים עם כיסוי ראש ועם תינוקות, אנשים מבוגרים (אפילו זקנים), חרדי עם קפוטה ארוכה, פריקים וערסים וסטודנטים ודוקטורים ועוד- כולם אנשים נפלאים שבאו להתאמן יחד.
בשבילי היה גם מיוחד פתאום לראות מקרוב את כל הטיפוסים, השמות שאתה מכיר מהאינטרנט- דוד כפרי, גל מלחי, בנימין ברוצקי ועוד. מעניין ומשעשע. וכמובן לראות את המאסטר בסוף היום (שתהיה לו רפואה שלימה).
נהניתי במיוחד בעבודה בזוגות בתרגילי היוהו (אף פעם לא עשיתי כ"כ הרבה רצוף), מפגש אישי, קרוב - מגע ממש, עם אנשים שאתה בכלל לא מכיר והם כאלה חביבים! ברחוב הישראלי המנוכר הייתם עוברים אחד ליד השני או יושבים זה לצד זה באוטובוס ואפילו לא מעיפים מבט... והנה אתם עושים טאי-צ'י יחד...
בערך בשעה שלוש הייתה לי תחושה שהייתי יכול להמשיך ככה לנצח.
איפה - למחרת כבר ראיתי כמה שרירים תפוסים יש לי, למרות העבודה האיטית והרכה. למרות זאת - איזו תחושה שמשהו מהתנועה כבר נכנס לוורידים, עד כמה שאפשר לדבר על זה אצל מתחילים בשלב שלי...
בכל מקרה, אני יכול לסכם ולומר שהיה ממש טוב ומיוחד. אין ספק שזה עשה לי חשק ונתן לי חיזוק להתמיד ולהמשיך כמה שיותר זמן, ובוודאי לבוא לעוד גשקואים נוספים. אין ספק - גשקו זה דבר טוב.
תודה לכל מי שהיה ולכל אנשי טסון-נאן בארץ,ה' יברך אתכם בכל טוב.
שבת שלום ומבורך.
דצמבר 2005
למאמר:
גשקו - אימון טאי צ'י מרוכז