"אתה הוא מלכי אלוהים, צווה ישועות יעקב.
בך צרינו ננגח, בשמך נבוס קמינו.
כי לא בקשתי אבטח, וחרבי לא תושיעני."
תהילים מד'
לדעתי, חרב - היא כלי נשק מיוחד, השונה משאר כלי הנשק הנלמדים במסגרת שיטות הלחימה הסיניות.
מצד אחד, יש בחרב את האסתטיקה החיצונית של שלמות הצורה, שנלטשה במשך אלפי שנים.
מצד שני - זה הוא כלי המיועד להרוג, עם כל המשמעויות שבכך.
זה הוא שיא של השילוב בין האמנות ליישום: בין אמנות של ייצור, נשיאה, תנועה ושליטה מחד, לבין יישום של הגנה עצמית ולוחמה מאידך.
במדור:
»
חרב סינית היום
»
"על נשק ועל לא-נשק" אלקס לויטס
»
חרב דאו וחרב ג'יאן
»
טיפול בחרב - כללי בטיחות, השחזת החרב, מניעת חלודה.
»
"החרב והקתרוס" אבי מוריה
»
אל דפי
"גלריית החרבות הסיניות":
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
החומר של "הגלרית החרבות" מלוקט מאתרי אינטרנט שונים ומכיל מידע מגוון בנושא (רב החומר באנגלית):
מקצת מן ההיסטוריה של התפתחות החרב הסינית, שיטות ייצור, הסוגים העיקריים של חרבות, איך לבחור חרב העונה לסוג התרגול האישי ועוד.
ומעבר לכל - ניתן להתרשם וליהנות מהתמונות הנפלאות של יצירות אמנות אלה.
»
בדף
כרונולוגיה
ניתן לראות את סדר התקופות והשושלות הסיניות.
»
ספרים מומלצים בנושא חרבות סיניות
»
את ההסטוריה של התפתחות החרב הסינית, לפי סדר כרונולוגי, ניתן למצוא באתר
2500 שנות החרב הסינית (אנגלית).
»
לאלה שמעוניינים לדעת יותר על שימוש ויצור של חרבות סיניות (וחרבות מסוגים אחרים) אני ממליץ את הפורום הבינלאומי בנושא חרבות:
Chinese Swords & Swordsmanship Forum
חרב סינית היום
החרב באמנויות לחימה סיניות פנימיות רכות, כמו טאי-צ'י צ'ואן, שינג-אי צ'ואן, פא-קואה צ'אנג, אינה משמשת היום ככלי לחימה שימושי. הרי לא מסתובבים ברחובות אנשים החמושים בחרב. למרות זאת, מוקדש מאמץ רב באמנויות הלחימה ללימוד החרב, הרבה מעבר לכלי נשק האחרים.
מתברר, שישנן איכויות בשליטה על הגוף והצ'י, שכמעט בלתי אפשרי להגיע אליהן ללא תרגול החרב.
אם נשווה בין חרב סינית לבין חרב מערבית או יפנית, איזו מהן הטובה ביותר?
האמת היא שאין תשובה לשאלה זו. לא קיים נשק בלתי מנוצח. גם אי-אפשר להעביר השוואות בין סוגי הנשקים. יעילות הנשק תלויה באדם המשתמש בו. אפשר לומר, שלא ניתן להגדיר את הנשק הטוב ביותר או את שיטת הלחימה הטובה ביותר. אך כן אפשר לקבוע את הלוחם הטוב ביותר.
מכוון שחרב יכולה לשמש לצורך לחימה ולפיתוח פיזי, הרמה הגבוהה ביותר בשימוש בחרב חייבת לכלול את ההיבטים הבאים:
א. גוף חזק (פנימית וחיצונית)
ב. הכרות עם כל הטכניקות של השימוש בחרב במסגרת השיטה
ג. יעילות בכל טכניקה - מהירות, עוצמה, דיוק
ד. תגובה טובה
ה. יכולת לשמור תמיד על שקט נפשי (הרמוניה עם הטבע)
כלומר, מאסטר של חרב הוא לא רק לוחם חרב מעולה, אלא גם אדם בעל שלמות אישית ברמה גבוהה.
במאמרו "על נשק ועל לא-נשק" כותב
אלקס לויטס:
נשק אינו קיים. "נשק" - זוהי סך הכל תווית, שאנו שמים על חפץ, כאשר רוצים לנצלו לקרב. זוהי ההשלכה של הכוונות האגרסיביות של עצמנו על החפץ. ברגע שקראנו לחפץ בשם "נשק", הכנסנו את עצמנו לפלונטר.
ראשית, בהחלטה על "ייעודו הקרבי" של החפץ, אנו מגבילים את עצמנו - שוללים את השימוש החופשי בחפץ זה, לפי צרכינו, על ידי קביעת ייעודו.
שנית, אנו נופלים תחת השפעה אלימה של עצם הכינוי "נשק": בתור בעלי החפץ "המיועד לקרב", אנו אוטומטית מתחילים להתכונן לקרב - ברמה מנטלית ולפעמים אף פיזית.
ומה אם נוותר על נשק?
הוויתור על נשק אינו מתיימר להיות הוויתור על החפץ עצמו שנקרא "נשק". מה שצריך לוותר עליו - זה רק היחס שלנו אליו, אותו היחס שדוחף אותנו לקרוא לו "נשק". לא לחשוב עליו כעל כלי רצח, המיועד לקרב. מין מקל הקסמים שיהפוך אותנו לחזקים יותר ושתעזור לנו לגבור על היריב.
החפצים שאנו מתאמנים איתם יכולים להפוך לכלי לצמיחה והתפתחות אישית, לביטוי עצמי, לחיפוש ההרמוניה. התרגול עם החפץ מאפשר לנו להכיר את החפץ טוב יותר, להכיר את תכונותיו (לעיתים בלתי צפויות), את אופיו. התרגילים יעזרו להגיע אל הרמוניה עם החפץ, כך שהוא יהפוך, כביכול, לחלק מעצמנו, לשלמות אחת שתכלול אותו ואותנו.
חרב דאו וחרב ג'יאן
קיימים שני סוגים עיקריים של חרב סינית: ג'יאן (Jian) ודאו (Dao).
Kriscutlery Jian Sword - חרב ג'יאן -
לפרטים
חרב ג'יאן Jian (או ג'ים - Gim) היא חרב ישרה, עם השחזה דו-צדדית. ג'יאן נוצרה והתפתחה יחד עם חלקים אחרים בתרבות הסינית לפני אלפי שנים ואף נתנה תאוצה להתפתחות כוונים חדשים. חרב ג'יאן יצאה משימוש צבאי עוד בתקופת שושלת ג'ין (Jin 256-420), וכיום נאבד חלק גדול מהאמנות העתיקה של חרב זו ככלי לוחמה. ג'יאן חזרה שוב לשימוש, כנשק - להגנה עצמית, בסוף שושלת מינג (Ming 1368-1644).
בתרבות סינית חרב ג'יאן היתה גם לסמל בעל משמעות רבה - כחלק מקישוט, סימן של כבוד, תפקיד או שררה, סמל דתי ועוד. בתקופות שושלת טאנג (Tang 618-907) ושושלת סונג (Song 960-1279) רוב הלמדנים המכובדים למדו אמנות לחימה וכחלק ממנה - את אמנות חרב ג'יאן. הם גם נהגו לשאת חרב עימם בכל מקום שהלכו בתור סימן כבוד.
כיום נלמדת חרב ג'יאן במסגרת אמנויות לחימה סיניות רבות. הסיבה העיקרית לכך היא תרומה רבה של תרגול החרב לחיזוק הגוף, לשליטה באנרגיה הפנימית ולהפנמה עמוקה יותר של עקרונות השיטה.
משקלה של חרב ג'יאן מפלדה נע בין 650 ל 1200 גר'.
בשנים הראשונות של התרגול מומלץ להשתמש בחרב קלה מעץ. לתרגול הלחימה עם חרב קיימות חרבות עץ כבדות יותר, אמנם קשה להשיג אותן.
דוגמה של חרב לא יקרה לתרגול, שיוצרה ע"פ הוראותיו של
מאסטר אדם חסו - Master Adam Hsu sword. משקלה - 670 גר'
Tai Chi Sword - חרב טאי-צ'י
חרב טאי-צ'י היא הגרסה הקלה של ג'יאן, בנויה מפלדה קפיצית דקה. היא משמשת לתרגול קאטות ולהופעות.
Dao Sword - חרב דאו
חרב דאו, בתרגום מילולי - סכין, היא בעלת להב אחד וצורה מעוגלת בדרך כלל. חרב זאת כבדה בהרבה מג'יאן והיא זאת שהיתה בשימוש צבאי בסין עד אמצע מאה ה-20. כיום נלמדת חרב דאו במסגרת שיטות קונג-פו שונות, לדוגמה - פא-קואה צ'אנג.
החיים כדרך
Master Adam Hsu sword
